דברי ריבות · חלק ר״ס סימן ה׳

כל מה שכתבתי הוא בהיות שטר הצואה עשוי כתקון חז"ל אבל כד מעיינן ביה שפיר נמצא שאין בו ממש ולא מפקינן ממונא מחזקת היורשים בין שיהיו גדולים בין שיהיו קטנים וטעמא דמילתא שכתב הרמב"ן בחידושיו בדף קנ"א וז"ל ונקטינן מתנת שכיב מרע שכתוב בה מהיום צריכה קנין כמתנת בריא ולא קניא אלא בקנין ואפילו כתוב בה מהיום ולאחר מיתה דליכא למימר סימני לחיים קאמר ואין זה צריך לפנים וכן כתוב נמקי יוסף שם בבתרא פ' מי שמת דאי כתב בה מהיום או מהיו' ולאחר מיתה בעי קנין דכל שמחיים מקנה לא קנה בדבור ולא אמרינן דסימנא לחיים קאמר כמו כשאומר בחיי' ובמו' דקאמר בגמרא דהוי מתנת שכיב מרע והא דקאמר בחיים סימני לחיים וכתב בסוף דבריו וזה ברור בעיני המפרשים ז"ל וכן רבינו ירוחם כתב נתיב כ"ד ואי כתיב בה מהיום אם מתי או מהיום ולאחר מיתה צריך קנין ולא אמרינן דבריו ככתובים וכמסורים דמי ואם עמד חוזר דאם מתי מחולי זה קאמר וכן הסכימו המפרשים הרי לך שאין שום חולק על דין זה וכיון שכן בנדון דידן מצינו ששטר צואה זו כתוב בו וכל שאר נכסי מקרקעי ואגבן מטלטלי וכו' נתתי לאמי מעכשיו ומהיום ולאחר מיתה וכו' וכיון שכן נמצא שהיה צריך קנין ולא קנייא אימיה אלא בקנין כמו שכתבתי וכיון שאין כאן קנין נמצא שלא קנתה אמו ונשארו הנכסים בחזקת היורשים בכל מקום שהם.