דברי ריבות · חלק ר״ס סימן ו׳

ואם תאמר הרי ראינו שבתחילת דבורו של ראובן הנפטר הנז' אמר הריני מצוה לפניכם מחמת מיתה וכו' וודאי נראה שאין כוונתו להקנות מחיים אלא לאחר מיתה כשכיב מרע והא ק"ל דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי ולא בעי קנין ליתא דהא אמרינן בגמרא דמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין או אפי' אין כתוב קנין אלא שצוה בקנין אמרינן כיון שבדרך בריא הקנה לא חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין סודר לאחר מיתה וכמו שפירש הרמב"ן שם בחידושיו דהוי כבריא שפירש קני לאחר מיתה ולא עכשיו כלל דודאי לא קני וכו' הרי שאפי' שהוא שכיב מרע וכוונתו להקנותו לאחר מיתה אמרינן דדינו כבריא וכן הרמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק שמיני כתב אל תטעה בשכיב מרע שכתב כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשיו והקנה מחיים שאין זה מתנת שכיב מרע אלא כשאר כל מתנות הבריאים שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל וכו' הרי לך בבירור דאע"ג שהוא שכיב מרע ומצוה מחמת מיתה מ"מ דינו כבריא כשאמר מעכשיו ובעי קנין אף בנדון דידן כיון שאמר מעכשיו ומהיום ולאחר מיתה הוי מתנת בריא ובעי קנין וכיון שלא עשה קנין לא קנתה כלל אמו ונשארו הנכסים כיון שמת ראובן ברשות היורשים ועוד דאף אם נרצה לומר דחשיב מתנת שכיב מרע ולא קני אלא לאחר מיתה באופן דלא בעי קנין מ"מ בנדון דידן לא מהני כלל וטעמא דמילתא שכתב הרשב"א בתשובותיו סי' תתפ"ב שכיב מרע שנתן קרקעותיו ואגבן כל נכסיו שלא זכה במטלטלין ובשטרות וזה לשונו לא קנה מפני שלא קנה קרקעות עד לאחר גמר מיתה והרי זה כמקנה מטלטלין אגב קרקעות של עצמו שלא קנה וכו' וכן פסק רבינו ירוחם נתיב כ"ד בשמו של הרשב"א.