הרי אתה רואה דבנדון דידן ליכא חד מנייהו שהרי אין בעדי הצואה המעידים שנכנסו לבקרו כי אם שנים לבד ה"ר שלמה בכמה"ר שמואל פרנסיש זלה"ה ויעקב כואין וארון וגם שמא צוה בלילה דאין דנין בו באופן שאינ' אלא עדים ואין מקבלין עדותם לחייב את הקטן וכן כתב גם כן בעל ספר התרומות שבכל מקום שפסקנו שנזקקין לנכסי יתומים הוא שהב"ד ידעו כל זה אי נמי משכחת לה על ידי שטר שכתב בכתב ידו שיתנו לפלוני וכו' ועוד כתב חו"מ שם סי' ק"י בשם הרא"ש ובעדי צואה כתב גם כן שאין מקבלין אותם בפני האפטרופא וכן רבינו ירוחם נתיב כ"ו חלק שלישי כתב ובעידי צואה אין מקבלין אפילו בפני אפטרופוס ועוד כתב בנתיב כ"ד שטר צואה אין מקיימין אותה אלא בפני בעל דין ולא דמי לקיום שטרות דעלמא דאמרי' עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד דשטר צואה אינו אלא לזכרון דברים והא דאמר אם אמר תנו נזקקין לנכסי יתומים מיירי דאמר תנו בפני בית דין או שכתב בכתב ידו שטר צואה תנו כך לפלוני כל זה מדברי הראב"ד וכתב מהררי"ק נר"ו על זה בסימן ק"י מהטור הנזכר מדברי הרב המגיד שכתב פרק י"ז מהלכות מלוה ולוה נרא' קצת שגם הרשב"א סבר כן וזה שכתב הרמב"ם ז"ל שם יורש קטן שהיה שטר חוב לאביו ויצא עליו שובר אחר מיתת אביו אין קורעין את השטר וכו' שמא שובר זה מזוייף הוא וכו' כתב הרב המגיד שכתב הרשב"א ואפילו מתקיים בחותמיו ואפי' מפי העדים שאמרו אנו חתמנוהו ונקב יש בו בצד אות פלונית אין מקבלין מהם לפי שאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ע"כ הרי שנראה מכאן דסבר כהראב"ד ואף על גב דהרמב"ם כתב פרק י"ב מהלכות מלוה ולוה והביאו הטור שם סימן ק"י אמר תנו מנה זה לפלוני או שדה לפלוני נותנים ואין צריכים להעמיד להם אפטרופוס אפשר לומר דלא פליג עליה דהרא"ש אלא במאי דקאמ' ואין צריכין להעמיד אפטרופוס כיון שפירש המנה והשדה לאפוקי מסברת הרא"ש דאפילו בפירש מנה זו סבר דמעמידין אפטרופוס אבל במאי דכתב הרא"ש ודוקא שצוה בשטר שכתב ידו וניכר שהוא כתב ידו וכו' אפשר דמודה הרמב"ם והכי ניחא טפי דאפושי במחלוק' לא מפשינן ואף על גב שכתב הר"ן פרק אלמנה ניזונת וז"ל ודאמרינן דאמר תנו נזקקין כתב הרמב"ן דמקבלין עדים הללו בפני האפטרופא דכל עדי צואה מילי דיתומים הם וליכא בהם משום אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין מכל מקום הרי כמה גדולי עולם שהבאתי סברי דאין מקבלין ונוכל לומר קים לן כותייהו לאוקומי ממונא בחזקת היתום הקטן עד שיגדיל כיון שהוא היורש שהנכסים בכל מקום שהם עומדים בחזקת היורשים ולכן עדות הצואה אינו מועיל כלל נגד חלק היתום הקטן עד שיגדיל.
דברי ריבות · חלק ר״ס סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
