דברי ריבות · חלק כ״ה סימן ב׳

לשון רש"י שהן ד' יש לך לרבות להם ב' תולדות מרבוייא דספחת כדלקמן כונתו לומר דכיון דרבוי התולדות בא ממילת ספחת נראה דלא מקרי תולדה אלא לענין צירוף דספחת נגזר מספחני וכו' כתב רש"י ולמטה מן הקרום אינו נגע אלא בוהק וטהור הוא ושני מראות של תולדו' הלבנה לאב הלבן והגבוה לאב הגבוה הילכך סיד לבהרת וקרום לשאת וריבה הכתוב את התולדות להצטרף עם אבותיהם לכגריס שהוא שיעור נגע כונת רש"י בכל הסוגיא כולה היא שהוא סובר שאינו נקרא תולדה כי אם לענין צרוף שכיון שאני אומר שנגע אחד היא תולדה לאב אחד ודאי שמצטרף לכגריס התולדה לאב ולכן פי' לקמן דלרבי עקיבא סיד היכל וקרום ביצה הוו תרוייהו תולדה דשאת דלשאת רבי ולבהרת לא רבי דאי הוה רבי גם לבהרת כמו שפי' התוספות סבר רש"י דודאי שגם לרבי עקיבא היה מצטרף סיד עם בהרת אבל תוספות סברי דאפשר שיהיה תולדה בלא צירוף שהרי פירשו דלרבי עקיבא סיד הוי תולדה לבהרת ואפילו הכי לא מצטרף עמו ורש"י הכריח פירושו בתחלת הסוגיא לפי שבזה היסוד מפרש כל הסוגיא וקאמר אני רואה שהמראה שהוא למטה מן הקרום אינו נגע אלא בוהק וטהור וכיון שזהו כן רבוי ספחת לא אצטריך לחדש מציאו' טומאה על התולדות דאם כן לישתוק מספחת והוה ידעינן מדטיהר רחמנא בוהק מכלל דכל למעלה הימינו טמא דאי לא תימא הכי לכתוב רחמנא מראה למעלה מן בוהק דטהור וכל שכן בוהק מדכתב בוהק נראה שכל למעלה הימנו טמא אם כן רבוי ספחת למאי אתא ודאי לא אתא אלא לומר שיצטרפו התולדות עם אבותיהם ולכן כיון שאני אומר תולדה מיד הוא מצטרף. וזהו שכיון רש"י וריבה הכתוב את התולדות להצטרף כלומר הרבוי אינו אלא לענין ההצטרפות לא לחדש עליהם מציאות שם טומאה.