דברי ריבות · חלק רל״ה סימן א׳

שאלה ראובן היה אפוטרופס יתומי שמעון ונתן ממעות היתומים ליהודה עשרת אלפים לבנים בזה האופן שיתן להם אלף ות"ק לבנים בעד שנה אם יהיה ריוח ואם לא יהיה ריוח לא יתן להם כלום וכך אמר לו הי' אלפים לבנים הם חוב גמור עלי מעכשיו ולפורעם ככלות השנה מהיום בלתי טענה כלל ובשבועה חמורה כל החוב הנזכר והריוח אם יהיה גם לזמן הנזכר וגם נכנס האפוטרופס ערב פרעון בשעת המסירה בעד החוב הנזכר ובעד הריוח אם יהיה ובשבועה חמורה ולא יפסל שטר חוב זה מחמת שום פיסול והכל יהיה נדרש לזכות ויפוי היתומים, ויהיה יד היתומים על העליונה ואחריות וכו' לכך אמרו יאודה והאפוטרופס אחריות וחומר שטר חוב זה מקבלים אנחנו עלינו ועל יורשינו וכו' ואח"כ מת האפוטרפס ובאים היתומים לגבות הי' אלפים מיתומי ראובן האפטרופוס שנשא ונתן ביד המעות ליהודה שיהודה אין לו על מה שיסמוך והיתומים לעת התביעה הם גדולים ויתומי האפטרופס טוענים שכבר עברה השמיטה על השטר לישמט החוב מאחר דלא היה כתוב בשטר שלא ישמט וכו' ושאל השואל אם טענינן ליתומים התובעים אולי האפוטרופס אביהם כתב פרוזבול על חוב זה ואבד או שמא תנאי היה בשעת הלואה על פה על מנת שלא ישמטנו בשביעית כמו שאמר הרשב"א בחידושי גיטין דטענינן ליתמי אלו הטענות הנזכרות אפילו שיהיה גדולים ועתה יורנו המורה הדין עם מי.