תשובה ראיתי דברי השאלה ומה שפסק החכם הפוסק עליה ונראה לעניות דעתי שנימוקו עמו וצדק במאמרו משום דכלל גדול יש לנו דאוקמינן ממונא בחזקת מריה ופשיטא דמצי למימר המוחזק קים לי כפלוני לאוקמי ממונא באופן דלא מהימנו יתמי מלוה למימר פרוזבול היה לנו כיון דאיכא כמה אשלי רברבי דסברי דלא מהמני ועוד דהאידנ' לא נהיגי למכתב פרוזבול וגם טענת תנאי היה בינינו שלא תשמטנו שביעית לא מצו לטעון וכמו שנראה מתוך תשובת הרשב"א הביאה בית יוסף סי' ס"ז וז"ל בזמן הראשון שהיו טועין בעיקר הדין וחושבים שאין שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה אפילו טענה זו דתנאי היה בינינו אין טוענים ובזמנינו זה פשיטא דכל העולם טועין וחושבין שאין שמיטת כספי' נוהגת ולאו כולי עלמא דינא גמירי ועוד דמצינן למימר דאנן סהדי שלא היה תנאי ביניהם דאילו היה תנאי ביניהם היה כותבו בשטר כיון דאיכא כמה שטרות דכתביה בהו שלא ישמט וכו' וכיון דבהאי שטרא לא כתביה, השטר מוכיח שלא היה תנאי ביניהם והוי כמו שכתב המרדכי בגיטין פרק השולח על מאי דקאמר רב אחריות לאו טעות סופר הוא היינו טעמא דמילתא כיון דסופרי דדייני רגילין לכתוב בהן אחריות ובזה לא נכתב אנן סהדי שלא קבל עליו אחריות דאם קבל מכתב הוו כתבי ליה הלכך לא מהימנינן ליה באומרו הוא קבל עליו אחריות דהא קאמר דלא קבל דהכתב מוכיח כן אף בנדון דידן הכתב מוכיח שלא היה תנאי ביניהם שלא ישמטנו שביעית שאלו היה כן היה כתוב בשטר ולכן לא טענינן שום אחד מטענות אלו ומה גם עתה בנדון דידן לאפוקי ממונא דיתמי.
דברי ריבות · חלק רל״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.