דברי ריבות · חלק רל״ד סימן ג׳

וליכא למימר שטעו ג"כ במה שכתבוהו מטעם שכבר נמחל חיובו ושעבודו של שמעון מהחוב ההוא כיון שראובן לקח קיום ב"ד ועשה מורשה לגבות מלוי נראה שמחל החוב לשמעון כמו שראיתי מי שכתב כן דליתא שמה שעשה מורשה ומשתדל לגבות החוב מלוי הוא מפני שאחריות החוב של לוי על ראובן כמו שבא בשאלה וכיון שהאחריות עליו נמצא שלא נסתלק מלוי בעבור חיוב שמעון וגם לא נסתלק מחיוב שמעון בעבור תביעת לוי אלא לוי הוא הבעל חוב שחייב החוב ושמעון הוא ערב ולכן מה ששלח ראובן המורשה לגבות החוב מלוי היה לתועלת שמעון כדי שלא יפרע מביתו ומה שהרויח ראובן לשמעון הזמן יותר שלשה חדשים שלוי היה חייב לסוף ששה חדשים ושמעון לסוף תשעה ולא בשביל זה נאמר שלא יוכל ראובן לגבות החוב עד סוף תשעה וכי יעשה שמעון סחורה בממונו של ראובן בשביל שפשע ונתן הפקדון ביד אחרים אלא ודאי אם יוכל ראובן לגבות החוב מלוי ודאי שיכול לגבותו לזמן הששה חדשים אבל אם לא יהיה יכול לגבותו מלוי אז רצה להרויח לשמעון דוקא עוד ג' חדשים כיון שמשלם מביתו אבל לעולם לא נסתלק מחיוב שום אחד משניהם אלא רצה מזה גובה רצה מזה גובה והוי כמי שנתן מעות לשליח לקנות לו חיטין וקנה שעורין או אפכא דק"ל אם פחתו פחתו לשליח ואם נתייקר הריוח למשלח כמו שפסקו כל הפוסקים דכל המשנה ידו על התחתונה אף בנדון דידן שמעון שינה מדעת משלחו במה שהקיף נכסיו ביד אחר שלא מדעת ראובן ולכן ידו של ראובן על העליונה רצה גובה מלוי רצה משמעון גובה וכמו שכתב רבינו ירוחם נתיב ל' חלק א' כתבו הגאונים המפקיד אצל חבירו סחורתו להוליכה למקום פלוני ושינה והוליכה למקום אחר חייב באחריות הסחורה ונעשית מלוה וב"ד יורדין לנכסיו לפרוע לו וכו' זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.