הרי דמסתברא דאפילו עומד וצווח דלא ניחא ליה בהתר הוי ההתר התר בנדון דידן שאין כאן גלוי דעת כלל כי האחד איננו והאחד מת לא כל שכן דסמכינן אסתמא דמילתא דאנן סהדי דניחא להו במצוה ומתירין לכתחלה וכל שכן בנדון דידן שכבר הותרה דחשיב ההיתר התר דהא כנדר על דעתו בשביל טובה שעשה לו אף על גב דאין מתירין אלא מדעתו מכל מקום אם בדיעבד התירו לו בלא דעתו הויא התרה כל שכן בנדון דידן שאף לכתחלה יכולין להתירו שלא מדעתו כמו שכתבתי ואף על גב דבנדון דידן נשבעו כל הקהל הנפרדים לדעת המחמיר שבכל הי"ב נבררים וכיון שכן אם אחד מהם לבד יחמיר בענין חייבים להיות נמשכי' אחריו כבר כת' הריב"ש ז"ל סימן תנ"ז בנדון כי האי שאין הכוונה לומר שיהיה לשון החרם נדון על פי המחמיר ושילכו הקהל אחר כונתו אלא דעתם היה בזה להוציא מידי כל הערמה וכו'.
דברי ריבות · חלק רל״ג סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.