דברי ריבות · חלק רל״ג סימן ט׳

וי"ל שכבר כתבתי דהא דקיימ' לן שנדר שהודר על דעת רבים שיש לו הפרה כשהוא לדבר מצוה הטעם הוא כמו שכתבו התוספות משום דאנן סהדי דניחא ליהו לרבים לקיומי מצוה וכיון שכן אפילו בלא דעתם ובלא רשותם יכולין להתיר וכן כתב יורה דעה שם סימן רכ"ה ונדר שעל דעת רבים אין לו התרה בלא דעתם אלא אם כן יש מצוה בהתרתו וכן נראה בברור מתוך השאלה שכתבתי לעיל בשם מהר"ם ז"ל שכתב לדבר מצוה לעשות שלום בין איש לאשתו יש התרה בלא דעת רבים שנדר לדעתם וכו' ועוד כתב הריב"ש ז"ל סימן תס"א שכתב הרשב"א בשם ר"ת דדוקא בנודר מחמת טובה שעשה לו חברו כדי שישבע שבועה זו דומיא דמשה דנתן לו צפורה בתו מחמת נדרו וכ... אבל מי שנדר מדעתו שלא קבל טובה ממנו מתירין לו שלא מדעתו וכתב עוד שם וכתבו התוספות דלדבר מצוה מתירין אפילו לכתחלה שלא בפני חברו והטעם הוא דאנן סהדי דניחא להו וכיון שכן בנדון דידן נמי נימא אנן סהדי דניחא ליה לנפטר ולחי שהרחיק נדוד שיתקיים המצוה ולכן יש התר לשבועה זו אפילו לכתחלה שהרי כתב הה"ר יוסף קארו יורה דעה סימן רכ"ח דאיכא למבעי היכא דקיימי הנך רבים וצווחי דלא ניחא להו בהתרה זו אף על פי שהיא לדבר מצוה והיה נראה לי דאפילו הכי נשאל ומתירין לו דהא ודאי חזקה על כל איש ישראל דניחא ליה בעשיית מצוה והני דאמרי דלא ניחא ליהו יצרם תקפם וכמו שכתב הרמב"ם בטעם שכופים אותו עד שיאמר רוצה אני בגיטין לאותם שכופין ואם לא כן לא הוו שרי להתיר בלי ידיעת דעת רבים דהוה לן למיחש שמא לא יסכימו שישאל על נדרו ונמצאת ההתר' בטלה והנדר קיים.