דברי ריבות · חלק רכ״ט סימן ה׳

זה אי אפשר לומר דהא השתא איכא עדים שראו הנכסים בידו וברשו' חמיו והחזירם ע"פ ב"ד כמו שבא בשאלה וליכא למימר דמכל מקום יהא נאמן השתא במה שטוען במיגו דאי בעי כפר מעיקרא ואומר החזרתים אע"ג דהשתא מיהא לא מצי טעין ליה מ"מ כיון דמעיקרא מצי טעין ליה אזלינן בתר מעיקרא ואמרינן מיגו י"ל שכתבו התוס' בכתובות פרק הכותב דמיגו למפרע לא אמרינן על מעשה דההיא איתתא דהוה מיפקדי גבה מלוגא דשיטרי אתו יורשים קא תבעי ליה מינה אמרה להו מחיים תפיסנא להו וכו' והביא התוספות ראיה לדין זה מדאמרי' פרק זה בורר ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה ואמרה ידענא בהיא שטרא דפרוע הוא ולא המנא רב נחמן משום כיון דאיתחזק בבי דינא פירוש שראינו השטר בידה אי בעי קלתיה לא אמרינן אעפ"י שאם אמרה פרוע הוא קודם שראינו השטר בידה היתה נאמנת במיגו דאי בעי קלתיה השתא שראינוהו בידה אין נאמנת עוד דהשתא לית לה מיגו וכן כתב ההג"ה אשרית לא אמרינן בכל מקום מיגו אלא היכא דההיא שעתא דקא טעון זה טענה אז אפשר לו לטעון טענה יותר טובה אבל אם תחלה הודה ולאחר שעה טוען שום טענה אין להאמינו במיגו דאי בעי לא היה מודה מתחלה דהשתא מיהא הודה.