דברי ריבות · חלק רכ״ט סימן ד׳

תשובה ראיתי דברי השאלה ומה שפסק החכם השלם הפוסק עליה וגמרתי שצדק במאמרו ונימוקו עמו שאין לשמעון דין ודברים על אותן הנכסים וטעמא דמילתא משום שהנכסים הללו מעיקרא היו בחזקת היתום כיון שהיו עומדים בתוך בית אביו כמו שכתוב בשאלה וכתב הרמב"ם פרק ח' הלכות טוען ונטען כל המטלטלין בחזקת זה שהן תחת ידו אף על פי שהביא התובע עדים שהמטלטלין הללו ידועין לו וכו' וכיון שהנכסים הן בחזקת היתום וכפי הנראה מתוך השאלה איכא עדים שתפסן שמעון באופן דליכא למימר שיהיה נאמן שמעון במה שטוען במיגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם וגם אינו נאמן במה שטוען במיגו דאי בעי אמר החזרתים לך דקיימא לן דמיגו כי האי מהני ואף על גב דבמה שטוען ליכא העזה ובמיגו דהחזרתי לך איכא העזה אפילו הכי מהני כמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ק"ו וגם הריב"ש בתשובותיו סימן שצ"ב כתב דבשבועה אמרינן מיגו דמעיז לשאינו מעיז וכיון שכן בנדון דידן היינו יכולין לומר שיהיה נאמן שמעון במה שטען שחייב לו אחיו בשבועה מיגו דאי בעי אמר החזרתי הנכסים אף על פי דאיכא עדים דתפיסה.