הרי שכתבו ששטר קדושין כיון שאין ראוי למוסרו לבעלים דדילמא מחקי ליה לזמן לא חשיב שטר אלא הוי כפנקס בעלמא שאף על גב דמדעת שניהם יכתבו השטר דומיא דשאר שטרות דהלואה ומקח וממכר אלא שההבדל הוא דבשאר שטרות ראוי למוסרן לבעלים ולהכי חשיבי כיון דחתמי בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד אבל שטר קדושין אין ראוי למוסרן לבעלים כי אם לעדים ולכך חשיבי כפנקס ולא יועיל עד שיעידו בפיהם ממש וכיון שכן ואף על גב דכתיב בשטר שצותה גאמילה לכתוב השטר לא מהני כיון שהשטר ההוא הוי כפנקס בעלמא וסברא זאת מוסכמת מהרי"ף והרא"בד והרמ"בן והמאור וגם רבינו שמחה שהביא המרדכי פרק בתרא דקדושין שכתב דאפילו אם נתקיים שטר הקדושין בחותמיו שאין העדות מתקבלת וכו' וגם אביגדור הכהן דסבר כן אפש' דאזלי לשיטותייהו דהרי"ף והרא"בד והרמב"ם והמאור וכן פסק הרב הגדול מורי ז"להה הלכה למעשה מעשה רב שהתיר לינשא אשה שיצא עליה שטר קדושין משום שסמך על הנו אשלי רברבי שהבאתי.
דברי ריבות · חלק רכ״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.