ובעל המאור תירץ לקושיא שהקשה הרי"ף מפי כתבם הוא שפסולה עדותן אבל מפי כתבו לא וכו' ופירש הרמ"בן דבריו ואמר זרוק חוטרא אאוירא אעיקרא קאי שזה הפירוק יצא מכלל פירוקו של רבינו שלמה לא תקנו זמן בקדושין ולנחי גבי עדים ולייתו כתבא גבי דינא ונדון בו מפי כתבו שהרי אם תקנו זמן בקדושין מדעת שניהם הוא כותבו או מדעת מקדש והרי ניתן ליכתב הזמן כשם שנתן ליכתב השטר עצמו אלא צריך הוא לפירוש רבינו שכיון שאין הזמן הכתוב בשטר עושה מעשה שטר אלא כיוצא מתחת יד' מפי כתבו הוא ועכשיו שודאי יצא מתחת ידם כשקדש בו את האשה ואח"כ הפקדתו אין זה דומה לשטר שביד שליש דכיון דברשות בעל השטר אינו משמש כלום אלא אהימנותא דעדים סמכינן וברשותם של עדים צריך להיות מונח אינו אלא כרטש משמוש שכתבוהו עדים לדוכרן פתגמא וזהו פי' לפי' של רבינו ז"ל.
דברי ריבות · חלק רכ״ז סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.