דברי ריבות · חלק רכ״א סימן ד׳

הרי דאע"ג דשליח שעשאו בעדים חשיב שליח אם רוצה הנפקד לעכב הממון שלא ליתנו לשליח יכול לעכבו וכן פסק חו"מ סימן קכ"ב וכיון שכן בנדון דידן אפילו אם יש עדים מעידים על חתימת וכתיבת יד לוי שהוא כתיבת ידו ונחשבת כאלו עשאו לוי שליח לשמעון בפני עדים הרי לא עשאו אלא לקבל המעות הנפקד ביד ראובן אבל לא עשאו שליח שיאמר לראובן שלח לי המעות שבידך על יד שמעון שהרי כתוב בשאלה שכתב כן הנני שולח לך עם פלוני ראובן כך וכך סחורה שתקבלנה בשמי ותמכרנה בעדי' וכו' משמע שלא עשאו שליח אלא לקבלה הימנו והראי' שהרי לא כתב לוי לשמעון שום כתב שיתן לראובן שהיה מצוה לו שיתן פקדונו ביד שמעון משמע שלא עשאו אלא שליח לקבלה אם יתן לו הנכסים וכיון שכן אע"ג דחשיב שליח לענין אחריות הדרך לא חשוב שליח לכוף לראובן לתת בידו הפקדון וכל שכן וק"ו אם המלה לא מיותרת יש עדים שיעידו שהוא כתב יד לוי דפשיטא ופשיטא שלא יעכב שמעון המעות שהרי ראובן חייב באחריותן שהרי בגדולה מזאת קאמר שמואל בגמרא אין משלחין מעות בדיוקני ואפי' עדים חתומים עליה ופסק רב אלפס ושאלתות דרב אחאי כשמואל וכן פסק הרמב"ם פ"א הלכות שלוחין ושותפין וז"ל אבל אם לא היה הכתב כתב או שאין הלוה יודע שהוא כתב ידו או אפילו היו כתובין בו סימנין ואותיות שביניהן ביחוד אם טען ראובן ואמר לא שלחתי כתב ואחרים רמו בך שמעון חייב באחריותן וכן פסק חו"מ סי' קכ"א כל מה שכתבתי הוא לרווחא דמילתא שהענין ברור כשמש מכמה אנפי שאין לשמעון שום דין ודברים נגד ראובן דלאו בעל דברים דידיה הוא ואינו חייב ראובן להשיב לו על טענתו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכמ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.