וטעמא דמילתא דגרסינן בקמא פרק הגוזל עצים שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר הוי שליח רבה אמר לא הוי שליח ופירשו התוספות והרא"ש דאמר ליה בפני עדים לך והביא לי מעותי שביד פלוני ולא אמר לו שישלח לו אבל אמר לו אמור לפלוני שישלח לי על ידיך מעותי שבידו בהא ליכא מאן דפליג דהוי שליח וכן נראה מתוך דברי רש"י שכתב שם מינה שליח בעדים לקבלה הימנו ופסק רב אלפס והרא"ש דהלכתא כרב חסדא דהוי שליח וכתבו ומיהו דוקא הוי שליח לענין שאחריות הדרך על המשלח דכיון דשליח הנעשה בעדים הוי שליח אי יהבינהו ניהליה ונאנסו לא מחייב באחריותיו אבל אי לא בעי ההוא דאיתיה לממוניה בידיה למיתנינהו ניהליה בהאי שליחות לא כייפינן ליה בדינא למתבינהו ניהליה דהא אמרי נהרדעי כל אדרכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי וכו' לא אדרכתא הוא דאמר ליה לאו בעל דברים דידי את וכן נראה מתוך דברי רש"י שכתב הוי שליח ואם נאנסו בעל הבית פטור משמע דלא חשיב שליח אלא לענין פטור האונס וכתב הרא"ש בפסקיו פרק הגוזל עצים טעם לדבר דאע"ג דעשאו שליח חיישינן שמא יבטל המפקיד שליחות השליח אבל כי כתב ליה זיל דון זכי ואפיק לנפשך הרי כאלו נתנו לו במתנה ושוב לא מצי מבטל ליה וכו'.
דברי ריבות · חלק רכ״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.