דברי ריבות · חלק רי״ח סימן כ״ב

ועוד שהחכם הזה סותר את עצמו שהרי כתב לעיל שאם נתן ראובן הלוה המשכנות ביד לוי היה פטור ראובן מפני שלוי פקידו של שמעון המלוה אם כן נמצא דחשיב ליה ללוי כיד שמעון וכיון שכן איך מדמהו עתה ללוי בקבלן שנשא ונתן ביד ואין לו למלוה על הלוה כלום שהרי לא נתן המלוה ללוה כלום והא לפי דבריו יד לוי כיד שמעון המלוה שהרי הוא פקידו ונמצא שאם נתן לוי המשכון ביד ראובן הוה ליה כאילו שמעון ממש נתנם בידו ואין כאן קבלן שנשא ונתן ביד מזה נראה וודאי שהשנאה טמטם עיניו של זה החכם ולא שב לאחוריו לראות מה שכתב אלא האמת יורה דרכו שאין כאן אלא דין שומר שמסר לשומר ובנדון דידן היה שחילה הלוה פני המלוה שיתן המשכנות ביד לוי והרבה עליו רעים אהובים באופן שהלוה סבר וקביל שמירת לוי עליו וגם שהיה גיסו וקרובו וכמו שכבר הוכחתי והארכתי מכמה ראיות ולכן לדון דין אמת לאמיתו גזרתי שחייב הלוה לתת למלוה ארבעה אלף אשפירוש משום דהוי כאומר מנה לי בידך והלה אומר כן היו לי בידי ואיני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם לכולי עלמא דבנדון דידן לעולם המלוה טען בפני בית דין טענת בריא והלוה טענת שמא כמו שכבר כתבתי פעם ופעמים זהו מה שראיתי להשיב על הפסקים ומה שדנתי בין שני האנשים אשר עמדו שניהם יחד וטענו טענותיהם לפני בבית דין לעניות דעתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.