דברי ריבות · חלק רי״ז סימן ג׳

ועתה בהיות שבלשון השאלה לא פורש אם מת המורשה אחר ג' שנים או קודם גם לא פורש אם הפרעון היה לזמנים בכל שנה כך או שיפרע לסוף שלש שנים הכל, לכך אומר שמזה הטעם שכתבתי שהדין עם שמעון אין שמעון פטור מכל החוב אלא אם מת המורשה לאחר שלש שנים אבל אם מת בתוך הג' שנים הואיל והתנו שיתנום וישימום בריוח, וחזקה שליח עושה שליחותו ולא שלחם כלם קודם הזמן אלא אם היה הפרעון לזמנים נראה באיזה זמן מת ליפטר מן החוב כפי הערך ואם היה התנאי לפרוע כל החוב לאחר ג' שנים והוא מת בתוך שלש שני חזקה שלא שלח כלל וחייב שמעון כל החוב וכל זה הוא אם באנו לפטור את ראובן מזה הטעם אבל נוכל לפטור את ראובן מטעם אחר בין שמת המורשה לאחר ג' בין שמת בתוך שלש וזה שבהיות שהמשכנות שנתנו ליד המורשה היה מדעת שניהם דמי לשומר שמסר לשומר שהמפקיד היה רגיל תמיד להפקיד, או לשומר שמסר ביד בניו ובהיות ששמעון באלו המשכנות שומר שכר ואינו פטור כי אם באונסים אינו יכול לטעון המשכנות שהיו ביד המורשה שלא נמצאו אולי נאנסו שעליו להביא ראי' שנאנסו וכל זמן שלא יברר הדבר חייב כמו שכתבו תלמידי הרשב"א בשם הרמב"ן והביאו בית יוסף ח"מ סימן רצ"ח יעויין שם ואע"פ שהרשב"א חולק עמו שכתב שאפי' הוא טוען ודאי נגנבה והשומר הראשון אומר איני יודע אם נאנסה או לא השומר פטור בנדון דידן יודה שצריך לברר שנאנסה דהתם הוי טעמא כמו שכתב דדמי למנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם נתחייבתי לך אבל נדון דידן דמי לאיני יודע אם פרעתני והלה אומר איני יודע אם פרעתיך וכבר כתבתי לעיל כי כאשר טענו שניהם טענת שמא שהלוה פטור וכיון שנדון דידן דמי לשומר שנתן ביד בניו והיכא שנתן ביד בניו כתבו התוס' והרא"ש ובעל התרומות שאם פשעו ונאבדו שהוא חייב לשלם וא"כ בנדון דידן שנאבדו ביד המורשה כל זמן שלא בירר שהיה באונס ראובן חייב לשלם.