דברי ריבות · חלק רי״א סימן ה׳

וטעמא דמילתא משום דלישנא דשטרא קאמר שהאמינו בכל מה שיתבע מענין שטר זה וענין השטר אינו אלא שנתחייב שמעון בשלשה דברים א' לחזור ולמכור לו לראובן החזקה הנזכרת. שני למכור החזקה בסך הנזכר ולא יעלה אותה בדמים. שלישי לקרוע השטר מהקנייה והנאמנות אינו מועיל אלא דוקא לעניני השטר ולענין מה שהאמינו שהרי לוה שהאמין למלו' כשני עדים שלא נפרע אפי' הביא עדי' שראו שפרעו המלוה נאמן ואפ"ה סברי רב אלפס והרמב"ם ז"ל שאם הביא עדים ואמרו בפנינו הודה שנפרע אין המלוה נאמן וכמו שכתב חו"מ סימן ע"א משום דהודא' מילתא אחריתי היא ועוד כתב שם אבל מחילה ודאי מילתא אחריתי הי' ואין מועיל הנאמנות וכו' ועוד כתב הרשב"א ז"ל סימן תתקצ"ח וזה לשונו על שטר שכתוב בו תהא נאמן עלי בכל עניני שטר זה כדרך שרגילים לכתוב כותבי שטרות שאין הנאמנות אלא בענין השטר ממש כגון שזה אומר מנה שכתוב כאן נתתיו לך וזה אומר לא קבלתיו עדיין או שטוען שטר אמנה היה וזה אומר לא היה וכל כיוצא בזה אבל שיה' נאמן לומר לא נפרעתי אינו נאמן שאין זה מעניני השטר. הרי לך שאין הנאמנות מועיל אלא לענין השטר ממש וכיון שכן בנ"ד אם ראובן היה טוען מכור לי החזקה ועשה לי שטר מכירה כמו שנתחייבת' להחזיר' לי ושמעון טוען כבר מכרתיה לך ועשיתי שטר כמו שנתחייבתי ואיני רוצה לאפושי שטרי עלי דהוה כמו תן לי מעותי והלוה טוען פרעתיך דאמרינן אם יש בשטר נאמנות שהמלוה נאמן משום שהנאמנות הוא מענין השטר אף בנ"ד הוי ראובן נאמן מכח נאמנותו וחייב לכתו' לו שמעון שטר המכירה או אם היה טוען ותובע ראובן מכור לי החזקה והרי לך השנים אלפים אש' והיה טוען שמעון כבר מחלת לי חיוב המכיר' או מחלת לו החיוב שנתחייבתי למוכרה באותה הסך ולכן תן לי יותר גם לזה ודאי מועיל הנאמנות והוי ראובן נאמן כשני עדים וכן כתב הרמב"ן הביאו חו"מ סימן פ"ב דמחילה לא חשיב כמו אמנה ורבי'. דבאין לעקור את השטר דאמרינן בהו דאין שומעין ללוה אפילו אין בשטר נאמנות אבל מחילה אינו עיקר השטר וחשיב כמו פרעון לפיכך אם טוען שמחל לו שומעין לו אפילו אם יש בו נאמנות שהנאמנו' אינו מועיל אלא כנגד הפרעון והמדקדקין כותבין והאמנתיו לומר לא נפרעתי ובכל ענייני חוב זה ועדיין יש לפקפק הרי לך כשכותב בכל ענייני חוב זה שייך נמי טענה מחילה אע"ג דאיכא מאן דאמר דמחיל' מילת' אחריתי היא אף כאן בנדון דידן נאמר שהנאמנות שהאמינו שמעון לראובן הוא לעניין טענת מחילה ואע"ג דאיכא מ"ד דאין צריך נאמנות לעניין מחיל' מפני שהוא כמו טענת אמנה ורבית ואפילו בלא נאמנות לא שמעינן ללוה התם היינו טעמא משום דשטרא לאו למחילה קאי וכמו שכתב הרמב"ן בשם מי שסובר כך הביאו ב"י סימן פ"ב ודאי דלא עביד אינש שמלו' מעותיו וכותב שטר עליהם ואחר כך מחל החוב דלא שדי אינש זוזי בכדי.