דבור אחרון של פרק מי שהיה נשוי. וכן בעל חוב ושני לקוחות וכו' וי"ל דצריכי דאי מקמייתא הוה ראשונה מוציאה וכו' נראה לע"ד דהוה מוקמינן מתני' כשמכר שאר שדות קודם לזה ולכן אין לפניה כל כך פסידא והטעם לפי שתוכל השניה לגבות מסבת שעבוד בעלה שהם לקוחות הראשוני' לכן כיון דשעבודא של ראשונה קודם בדין תפסה מן השניה אבל בעל חוב מלוקח לא לפי שהונח שמכר זה הלוה שדות הרבה אין לאלו הלוקחים על מי לחזור שבודאי שהם היו אחרונים דאם לא כן איך טרף ב"ח מהם מצי למימר ליה הנחנו לך מקום לגבות ממנו אלא ודאי שהם אחרונים וכיון שהם אחרונים איך יגבו מהלקוחות הראשוני' זה א"א באופן דאית להו פסידא גמורה וכו' מה שאין כן בנשים שעם היות שזה הלוקח היה האחרון ובתחלה כשתלך הא' אצל לקוחות יאמרו לה הנחתי לך מקום לגבות וכן לשניה יאמרו לה הנחתי לך מקום שכבר נסתלקה מלוקח אחרון וכתבה לו דין ודברים וכו' באופן שנשאר ליך מ"מ אחר שיעשו פשרה תוכל השניה לחזור על הלקוחות הראשונים כי כבר תפשה ולא עלתה בידה ועשתה כל מאי דאפשר באופן דאין לה כל כך פסידא. זהו פירוש מתיישב הרבה על הלשון.
דברי ריבות · חלק כ״א סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.