דברי ריבות · חלק כ״א סימן ב׳

או נאמר כוונה שנית כי החילוק שיש בין רישא לסיפא הוא מה שחילק תוספו' בדבור המתחיל מעבר לדף התם איהו הוא דאפסיד אנפשיה וכו'. ורוצה לומר אין לשנייה כל כך פסידא לפי שהפסידא שאפשר לשער בזה הענין הוא הסתלקו' הראשונה מזה הקרקע ועתה חוזר עליו אין זה פסידא לשניה שלעולם עמד הקרקע בשעבוד הראשונה שתוכל לגבות ר"ל בשעת הגביה מסבת שעבוד בעלה שמה שכתבה דין ודברים היה שלא בשעת גביה כי לא ניתנה כתובה לגבות מחיים מה שאין כן לבעל חוב עם הלוקח וידע בעל חוב דדיניה עלויה ועם כל זה נסתלק אם כן מן הדין לא היה לו לב"ח לטרוף מלוקח ראשון מה שטרף מלוקח שני כיון שנסתלק באופן דאית ליה ללוקח פסידא גמורה קמשמע לן דאפילו הכי יכול לטרוף. אלו השני דרכים נראה לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.