אך מה שכתב החכם השלם הפוסק הראשון שאפילו היה אומר בפירו' שמקדשה לעצמו הדבר פשוט שאין מקום לחוש לה כלל מפני שאמ' העד הראשון שנתן לה ראשונה הדידאל ואחר כך אמר לה טומה אישטו וכו' דהויא אמירה לאחר מתן מעות דבכה"ג אפילו אמרה הן אינה מקודשת דכיון שנתן לה הדידאל במתנה נמצא שמקדשה אחר כך במעו' דידה ואינה מקודשת כלל. והביא ראיה לזה ממה שכתב הרב המגיד פ' ג' מהלכות אישות וז"ל ואם לא היו עסוקים כלל בזה ונתן לה כסף סתם אינה מקודשת אעפ"י שהוא אומר לקדשה נתכונתי וכתב הרשב"א שאפי' חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא רוצה צריך שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתננו לה בתורת קידושין. ולשון והיא רוצה משמע שאמרה הן כדאמרינן בפ"ק דקידושין רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיקא וכו'. הרי דאע"ג דאמרה הן כיון שנתן לה סתם והאמירה היתה לאחר מתן מעות לא הוו קידושין כלל משום דנתינ' סתם חשיב' מתנ' ונמצ' שמה שאמר לה אחר כך נמצא שמקדשה במעות דידה זהו עצמות דבריו וראיתו.
דברי ריבות · חלק ר״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.