דברי ריבות · חלק ר״ז סימן ב׳

הרי שאפילו אמר הריני דחשיבי קדושין לסברת הריב"ש כמו שכתב בתשובותיו סימן רס"ו מ"מ פסק ה"ר ישעי' הנזכר דלא אמר כלום כ"ש בנ"ד דאין כאן לא הריני ולא לי אלא אמר סתם טומה אשתו דידאל פור קדושין דפשיטא דאפילו לדעת הרי"בש אין כאן קדושין כלל. הרי לך כמה וכמה אשלי רברבי דסברי דידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים וראוי לסמוך עליהם ולכן גמרתי אמרתי שהנערה ריקה בת ר' יצחק באסואנ"ע אינה מקודשת כלל והיא מותרת לכל גבר דתיצביין ומה גם עתה בהיות הנערה ריקה הנז' זקוקה לנער קטן אי חיישי' לקדושי אחיו המת ותהא עגונה כמה וכמה שנים עד שיגדל הנער ויהא ראוי לחליצה דכגון דא ראוי לכל מורה לחזר על כל צדדי היתר משום עיגונא דאיתת' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל נ"ב הרבה חשו חכמי' לתקנת עגונות והתירו האשה בעד א' ועד מפי עד ועל ידי אשה ואש' מפי אשה מפי עבד מפי שפחה מפי עצמה וכל פסולין דרבנן כשרים לעדו' אשה ואפילו פסולין דאורייתא אם מסיחין לפי תומן וכו' ומשיאין על פי בת קול וכו' עד הרי אתה רואה כמה קולות היקלו חכמי' משום תקנת עגונות וכן ראוי לכל מורה לחזר על כל צדדין להתיר. הרי שציו' והור' לנו הרא"ש ז"ל דמשום עיגונא דאיתת' ראוי לחזר ולצדד אחר ההיתר ולכן בנ"ד אפילו היו המחמירין ואומרים דידים שאינם מוכיחות הויין ידים גדולים בחכמה ומנין במקילין היה לנו רשות לסמוך על המקילי' משום עיגונא דאיתתא כ"ש השתא שהמקילי' הם גדולים ועצומים בחכמה ובמנין כמו שכתבתי אשר ניקבו בשמות דפשיטא ופשיט' דסמכינן לסברתיי' להקל ולכן הסכמתי בעקר הדין עם השני חכמים השלמים נר"ו להתיר.