דברי ריבות · חלק ר״ב סימן א׳

בקמא פרק הגוזל עצים דף ק"ז דבור המתחיל כגון שטען טענת גנב וחזר וטען טענת אבד ואיפכא לא מצי למימר וכו' והכי פירושו וחזר וטען טענת אבד ואומר מה שנשבעתי וכו' אבל אין לפרש שאמר אחר שבועה אבד שאם כן לא הוה מצי למיפטר וכו' כונת תוס' בזה הדבור היא שמגיד מראשית אחרית וזה שכונתו לומר שהוא מוכרח לפרש הכי פירושו דקאמר וכמו שהכריחו במה שאמר אבל אין לפרש וכו' וכיון שכן איכא קושיא והיא מה שהקשה תוספות בדבור שלאחר זה דקאמר ובאו עדים אקמייתא תימה דע"כ כשבאו עדים אקמיית' אומרי' באותה שעה ראינוהו ברשותו ונמצא שמכחישין גם שבועה שנייה שנשבע שאבד וכשהוד' אחר עדים אמאי משלם חומש וכו' ולכן להתנצל מקושיא זו היה ליה למימר איפכא כגון שטען טענ' אבד וחזר וטען טענ' גנב והוד' אקמיית' ובאו עדים אבתריית' והשתא לא קשה מידי דאפי' נפרש הפי' דהכי פירושא דקאמ' תוספו' מכל מקום כיון שטענ' אבד היא הראשונה והודה עליה קודם שהעידו העדי' על הטענ' השניי' לכך ראוי לשלם חומש דהשת' לא הוי הודא' אחר עדים ולכן להרוויח קושיא זו הוה ליה למימר איפכא תירצו התוספו' ואמרו ואיפכא לא מצי למימר דאם כן וכו' ומכל מקום הכי פירושו וחזר וטען טענת אבד ואומר מה שנשבעתי שנגנ' לא כי אלא אבד והיה לי לישבע שאבד והשתא הרגיש תוספו' כיון שבפירוש קושיית התימה הנז' עומד' על תילה מי הכניס' בפירוש זה ונימא שאמ' אחר שבוע' אבד הכוונ' לומר הוא טען תחילה טענ' גנב ונשב' בא' בשבוע וחזר וטען טענ' אבד בה' בשבוע ואמר מה שנשבעתי ביום א' כן היה שנגנב ממני אלא שאחר כך החזיר' לי הגנב ואחר כך אבד ונשבע שאבד דהשת' אע"ג דבאו עדים אקמיית' תחל' אינם מכחישי' השבוע' שניי' שהרי אפשר להיות אמת כיון שאין שתי השבועו' מכוונו' לזמן א' והשתא אין כאן קושיית תימא הנז' דאין כאן הודא' אחר עדי' תירץ תוספו' אין לפרש כן שא"כ לא הוה מצי למפטר נפשי' באבד וכו' הכונ' לומר כיון שסוף סוף באו עדי' אקמיית' איגלאי מילת' למפר' שמאות' שעה קמה לה ברשותי' ונתחיי' באונסין עליה כיון שנשבע לשקר וכיון שכן מה מועיל לו השבוע' שנשבע שאבד הוה ליה כשבוע' ביטוי בעלמ' ולא מחייב אהך שבוע' חומש ולכן אנו מוכרחי' לומר פירושא דהכי פירושו דקאמ' לעיל וכי תימא הדרן קושיא לדוכתין קושיי' התימ' הנז' לזה בא תוספו' בדבור שלאחר זה ותרצו.