דברי ריבות · חלק ר״א סימן ז׳

ואחר שהוכחנו הטענה שטוען ראובן טעיתי בחשבוני היא טענה גרוע' נמצא פסקן של דברי' דלא מבעיא השתא דטעין שמעון בריא לי דלא היה שום טעות בחשבון אלא פרעתיך משלם דפשיטא ופשיטא דנאמן שמעון בשבועתו ולאו כל כמיניה דראובן לומר טעיתי ובטעות היה החשבון אלא אפילו יאמר שמעון שכחתי אופן החשבון ואיני יודע איך היה ישבע שאינו יודע שיש אצלו כלום ויפטר. וראיה לזה שכתב הרשב"א בחדושיו במסכת גיטין על ההיא עובדא דגינאי וזה לשונו ובעיקר דינא דכתב רב אלפס ז"ל דהיכא דמודה ליה חבריה מהימן אי בעל הקרקע מודה ליה בכך האי דקנו מיניה ודאי פטור דהא מודה ליה אידך דבטעות אישתעבד ליה וכדגרסינן וכו' וגינאי נמי מיפטר פטירי מיניה דמארי ארעא משום דאמרי ליה חושבנא בקושטא הוה ואת הוא דאודית ליה לאו כל כמינך לחיובי לדידן ואפילו אמרי ליה אשתלי חושבנא מיפטר פטירי דהוה ליה כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ולא דמי למנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אם לאו דהכא הא אמרי ליה ודאי פרענו אלא דאת הוא דאמרת דאשתכח ביה טעותא האי טעותא לא ידעינן ומיהו משתבעי דלא ידעי ומפטרי. הרי לך דאף על גב דבעל הקרקע מסייע ומודה למה שאמר אותו הגינאי שהיה טעות בחשבון מכל מקום שאר חביריו נשבעין דלא ידעי ומפטרי כל שכן בנדון דידן דראובן לבדו הוא דאמר שהיה טעות בחשבון דאי משתבע שמעון שאינו יודע אם היה טעות אם לאו דפשיטא דפטור משום דכיון דהודה ראובן בפני עדים שכבר נתפרע ונתפייס משמעון ועשה קנין על כך אנן סהדי שכבר פרעו משום דאד' מדקדק היטב קודם שיודה והוי כאלו אמר שמעון איני יודע אם הלויתני מעול' דפטור. ואע"ג שטוען ראובן שהמחילה שמחל לשמעון ביטלה שמעון לעצמו ועשאה כחרש הנשבר וכדבר שאין בו ממש וכמו שנראה מתוך כתב חתום בעדים שיש בידו מלבד כמה טענות שטוען שמעון יש לומר שאין בטענה זו ממש לנדון דידן וזה בהבנת לשון מחילה על מה יצדק כי לשון מחילה אינו צודק על דבר שמן הדין הגמור היה חייב שמעון לראובן מכל מקום כתב לו ראובן מחילה שהיה מוחל לו הדבר ההוא וכל איזה טעותא או שלותא שימצא בבירור או בראיה שהכל היה מוחל לו אף על פי שהיה מן הדין מוטל על שמעון לפורעו וענין זה הוא שחזר שמעון ומחל לו לראובן שעבוד המחילה הזאת אבל מה שאינו חייב שמעון מן הדין מעולם לא נשתעבד שמעון לכך לפרוע לראובן מה שאינו חייב מן הדין כי הממון שאינו חייב בדין לא נכנס בכלל המחילה שמחל ראובן לשמעון כי לממון ההוא אינו צריך שמעון לראובן לא לו ולא למחילתו כיון שהדין עמו וכיון שכן נמצא שאף על פי ששמעון העלה על עצמו המחילה כחרש הנשבר מכל מקום בתביעה זו שהוא פטור מן הדין מן הטעם שכתבתי אין לו לראובן שום טענה כלל כנגדו. ולכן בשבועה שישבע שמעון שאינו יודע שיש אצלו כלום סגי ופטור מתביעת ראובן כל שכן השתא דטוען בריא לי שלא היה שום טעות בחשבון אלא פרעתיך משלם דפשיטא ופשיטא שאין לו לראובן על שמעון כלום ולכן מהכח המסור אלי מאת השתי כתות הנזכרת לדון ביניהם דין תורה גזרתי אמרתי שאין לו לראובן על שמעון כי אם השבועה הנזכרת לעניות דעתי ומה שאמר לי לבי. הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי.