דברי ריבות · חלק קצ״ו סימן ט״ו

ואני אומר שאין מכל הדברים האלו ראיה כלל והטעם שצריך לדקדק ולחקור מהו הדבר שמקיים הענין מציאות הקנין שנעש' תחל' או מציאות העמיד' שעמד שם מקבל המתנה ודאי שאין לך דבר שמקיי' העניין אלא מציאות הקניין הנעשה תחלה אלא שכשעמד שם מקבל המתנה ושתק הנותן גילה דעתו וסופו הוכיח על תחלתו שמגופה של קרקע קנו מידו ואעפ"י שהלשון גרוע באומרו דין ודברים וכו' מ"מ הלשון סובל שמגופה של קרקע קנו מידו שהרי לדברי אמימר בין בעורר בין בעומד קאמר דמגופה של קרקע קנו מידו ופסק הלכתא והכי נמי אמרי' פרק חזקת הבתי' וכי כתב לו מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברי' אין לי על שדה זו וכו' לא אמר כלום הכא במאי עסקינן בשקנו מידו ולא חילק בין עורר לעומד נראה דאע"ג דהלשון גרוע מ"מ הקנין עושה שהלשון עצמו סובל הפירוש דמגופה של קרקע קנו מידו ולכן אין חילוק בין עורר לעומד אלא שרב יוסף סביר' לי' שאין הלשון סובל זאת הפירו' אלא כשגילה דעתו לבסוף ושתק כשעומד שם מקבל המתנ' אבל בעורר סופו הוכיח על תחילתו שמדין ודברים לבד קנו מידו.