דברי ריבות · חלק קצ״ו סימן י״ד

עוד רצה החכם הנז' לקיים סברתו לומר שכיון שלא' הנזכר' כבר מקדמת דנא הית' דר' בבית שזכת' במתנ' זו והביא ראי' לזה מהא דאמרי' בכתובות פרק הכותב האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שד' זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנ' לא אמר כלום פירוש מפני שהלשון גרוע דאין כאן לשון מתנ' אבעיא להו קנו מידו מהו ופירש רש"י דאבריית' קאי דקתני לא אמר כלום וטעמא משום גריעות' דלישנא הוא מהו מי אמרינן לא הקנ' בחליפין הללו כלום ולא אמר עלי' אלא לשון דין ודברים או דילמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש שזה קונ' את הסוד' ומקנ' לו חפץ המכר או המתנ' ועל גופא של קרקע קנו מידו ומתנ' גמור' היא אמר רב יוסף מדין ודברים קנו מידו ואינו כלום ואמר אביי מסתברא מילתא דרב יוסף בעורר פירוש כשבא חבירו זה להחזיק בחלקו מיד עמד וערער על המתנה ואמר לא נתתי לך את השדה ודין ודברים בעלמא אמרתי לך שלא אריב עמך אבל בעומד מגופא של קרקע קנו מידו פירוש שעמד שם יום או יומים ואחר כך ערער לא דהשתא הוא דקא הדר ביה ולמדוהו לטעון כך עד כאן סוגיית הגמרא וכתב למדנו דאף על גב דלדעת רב יוסף כשאמר דין ודברים אין לי על השדה זו שהלשון גרוע ואף על פי שקנו מידו אינו כלום עם כל זה אנו מחלקים ואומרי' דלא אמר כן רב יוסף אלא בעורר קודם שעמד שם המקבל אבל כל שעמד שם המקבל אמרי' דגוף השד' הקנה לו ואעפ"י שאין הלשון משמע כן מדבריו כל שכן וקל וחומ' שיש לנו לחלק בנדון דידן דאע"ג דכשאמר ידור פלוני בבית פלוני הלשון גרוע ולא אמר כלום היינו כשלא היה דר אותו פלוני בבית וכו' אבל אם היה המקבל כבר דר בבית כולי עלמא מודו דגוף הבית נתן לו וכו'.