דברי ריבות · חלק קצ״ו סימן י״ג

ומה שכתב עוד החכם הנזכר דידוע לכל דאפושי במחלוקת לא מפשינן ושטוב וישר להרחיק מחלוקת ולקרב הסברות כל האפשר יש לנו לדון ולומר דע"כ לא פליגי רב האיי ז"ל והנמשכים אחריו על רב נחשון אלא למי שאינו דר בבית בשעת הנתינה אלא שעתה רוצה ליכנס בה מכח הצואה אבל בנדון דידן שכבר דרה שם לאה הנזכרת ובניה והיה לה אחיזה בגוף הבית אין צריך לומר בית זה לדור שכבר היא בבית וכו' מלבד מה שכבר כתבתי שאין בדברים אלו שום טעם מכל מקום פרכינן ליה לפי שיטתיה וזה שהרי הטור דסבר כרב האיי כתב בחשן המשפט סימן רי"ב וזה לשונו אין אדם מקנה לאחר בין במכר בין במתנה אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אין קנין נתפש בו כיצד אין אדם מקנה לחבירו ריח התפוח ולא טעם הדבש ולא עין הבדולח לפיכך הקנ' לחבירו דירת ביתו אינו נתפש בקניין וכו' ומיהו אם מכרה לאחר ושייר הדיר' והאויר לעצמו מהני כדפרישית לעיל דבעין יפה שייר והוי כאלו פירש ששייר לו מקום והשתא אם איתא דכשדר בבית תחלה מהניא אמאי נקט ומיהו אם מכר לאחר ושייר הדירה דהוי טעמא משום ששייר לו מקום שיש בו ממש ומעולם לא יצא מחזקתו לפלוג וליתני בדידה ולשמועינן רבותא היכא דדר בה כבר מקבל המתנ' דמהני אע"ג דלא הקנ' לו כי אם הדיר' שאין בה ממש כיון שהי' דר בו תחל' אלא ודאי האמ' יור' דרכו שכיון שהדיר' אין בה ממש ואין בה הקנא' אינ' מעל' ולא מוריד הדיר' תחל' ולכך לא מצי למינקט כ"א חלוק' מכיר' ששייר גוף ומקו' ממשות לעצמו.