דברי ריבות · חלק קצ״ו סימן י״ב

הרי לך בפירוש שהעטור עצמו סבר דדבר שאין בו ממש אין היורש יורשה וזהו טעמא דרב נחמן במה שאמר לא אמר כלום לא כמו שפירש רב נחשון דטעמא משום חסרון קצבת הזמן וגם מה שכתוב בלשון העיטור רב שרירא מוכח מתוכו דטעות נפל בספרים ואינו אלא רב נחשון דאם איתא דהוא רב שרירא למה לא חיבר העיטור סברת רב שרירא ורב נחשון יחד לא במאמר ראשון ולא בהלכות מתנ' אלא שבמאמר ראשון הביא סברת רב נחשון לבד ובהלכו' מתנה לא הזכיר לרב נחשון כלל המוזכר במאמר ראשון עם היות שכתב כאן בהלכות מתנה כדפרישית במאמר ראשון שנראה שהיה מסודר לפניו מה שכתב שם ועם כל זה לא הזכירו כלל וכתב אותה הסברא עצמה בשם רב שרירא לערבינהו וליתנינהו אלא ודאי טעות נפל בספרים ואין בעל סברא זו כי אם רב נחשון לבד וכן המרדכי שמביא סברא זו בסוף בתרא לא כתבה אלא בשם רב נחשון וכן הה"ר בית יוסף נר"ו שהוא התייר הגדול ולא יפלא ממנו כל דבר לא כתב סברא זו אלא בשם רב נחשון ואחר שאין בעלי הסברא זו כי אם אחד או שנים לא שלשה גרגרים בראש אמיר היש להם משקל נגד כל גאוני רבני עולם ראשונים ואחרונים עצמו מספר כלם כאחד עונים דטעמא דמילתא משום דדירה אין בה ממש נוסף על זה דקרקע בחזקת בעליה עומדת ובכל איזה ספק אוקמינן ליה אחזקתיה.