ועוד בר מן דין אפילו היה כתוב בפירוש בדברי הרמ"בם דסבר דאבי חתן ואבי כלה כשרים לדון כיון שמצינו דברי הגאון שפסק בתשובה דאינם כשרים אפילו הרב הנזכר עצמו היה פוסק דלא כהרמ"בם אלא כדברי הגאון וראי' לזה מניה וביה שהרב עצמו הנזכר כתב בשרש צ"ד על הא דמייתי שיש לנו להלוך אחר הפוסקים האחרונים וכו' דהלכתא כבתראי כו' כתב ולפי הנרא' לענ"ד דווק' היכא שדברי הראשוני' כתובי' על ספר ידוע ומפורסם אבל מה שנמצא כתוב בתשובת גאון אחר ולא על' זכרונו על ספר ידוע אפילו אם נמצא פוסק אחרון שיפסוק בהפך מהגאון הנזכר הקודם לו איכא למימר דילמא לא שמיע ליה לאותו פוסק אחרון דבריו ואי הוה שמע הוה הדר ביה ובנדון דידן ליכא למימר דילמא לא שמיע ליה אלא ודאי לא שמיע ליה שהרי כתב הרב הנזכר ולא נמצא שום פוסק שיחלוק וכו' וודאי שדברי תשובת הגאון הנזכר אינה כתובה בספר מפורסם ולכן אפילו היה כותב הרמב"ם להפך לא היה פוסק הרב הנזכר כוותיה כל שכן השתא שאין לנו הכרח גמור בסברת הרמב"ם דפשיטא ופשיטא שלא היה הרב הנזכר מדייק כך מתוך דברי הרמ"בם ולהסביר לו סברא נגד דברי הגאון באופן שעלה בידינו שאפילו הרב מהרי"ק יודה וסובר דאבי חתן ואבי כלה פסולין לדין.
דברי ריבות · חלק קצ״ג סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.