דברי ריבות · חלק קצ״ג סימן ד׳

וא"ת והרי פסק הרב ה"ר יוסף קולון ז"ל בשרש כ"א דאבי חתן ואבי כלה כשרים לדון ויש לומר שהרב הנזכר לא פסק כן אלא מכח דיוק תירוץ אחר שתירץ הרמב"ם בפירוש המשנה על הקושיא הנזכרת למה לא העמיד המשנה באוהב ושונא וכו' כמו שתראה משם ולכך רצה להוכיח הרב הנזכר דנראה דסבר הרמ"בם דאבי חתן ואבי כלה כשרי' לדון אבל מכל מקום הרב הנזכר עצמו חוכך בטעם זה שהרי הוא עצמו כתב ואף על גב שהתוספות הקשו שם קושיא שהקשה הרמב"ם דלוקמא באוהב ושונא ומתרצין בענין אחר ולפי דבריהם אין משם ראיה שיהיו אבי חתן ואבי כלה כשרים לדון מכל מקום לא מצינו שנחלקו על דברי הר"מבם בדין זה ופשיטא שיש להשוותם כל זמן שלא נמצא מחלוקת מפורש ביניהם והרי לא מצינו לא התוספות ולא שום פוסק שיחלוק בזה על הר"מבם הרי שכתב הרב שבעבו' שלא נמצא מחלוקת יש להשוותם ומזה הטעם עצמו אומר אני שהדין הוא להפך ממש והרב עצמו יודה על כך דעד כאן לא קאמר הרב כן אלא בעבור שלא מצא שום פוסק שיחלוק בזה אבל השתא שכתבתי דברי הגאון שכת' בתשובה דאבי חתן ואבי כלה אין כשרים לדון יש לנו להשוות לו סברת הרמ"בם דסבר נמי הכי דאבי חתן ואבי כלה פסולים לדון בפשטא דמלתיה דרב חסדא דמשמע כן מדבריו כמו שכתבתי ומה שלא תירץ הרמב"ם לקושיית אוהב ושונא התירוץ שכתבו התוספות דהוה שייך נמי לאבי חתן ואבי כלה אין לנו לומר בשביל כך דסבר שכשרים לדון כיון שמצינו שהגאון פסק להפך וגם משמע כן מדברי רב חסדא אלא נאמר דלרוחא דמילתא כתב הרמ"בם כן כלומר דאיכא טעמא אחרינא באוהב ושונא זולת מה שכתבו התוספות אבל לעולם נשוה המדות והסברות שכמו שהגאון סבר דאבי חתן ואבי כלה אינם כשרים לדון כך סבר הרמ"בם ואלו הרב הנזכר היה רואה דברי הגאון הנזכר לא היה מדייק כך מתוך דברי הרמ"בם.