ולענין הקניין והשבועה נראה לענ"ד שהוא פטור וראיה לזה שכתב מהרי"ק בשרש פ"א על ההיא תשובה דהרשב"א שנשאל לו הנשבע לחבירו שיפרענו לזמן פלוני והגיע שמיטה אם השביעית בזמן הזה משמטת ונאמר ממון אין כאן שבועה אין כאן וכו' כתב הרי לך שכתב בהדיא שלא נשבע זה לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב ומשום כך כתב דשביעית פטרתו גם משבועתו ואע"ג דדבר פשוט הוא דהמלו' את חבירו על מנת שלא ישמטנו שביעית אין שביעית משמטת וכו' לא אמרינן נעש' זה הנשבע לפרוע כמתנה שאין השביעית משמטת דאין השבוע' מוספת כלום לעניין חיוב הממון אלא מזרזת הפרעון באשר הוא שם וכו' והביא ראיה לדבריו אף בנדון דידן דאע"ג דהמקבל עליו לדיין קרוב או פסול בקניין אין אחר קניין כלום, זה דווקא כשעש' הקניין אדעתא דהכי אבל בנדון דידן היה סבור דכשר לדון אבל עכשיו שהוכחנו שמן הדין פסול לדון לא אמרינן שמכח הקניין והשבועה הוה ליה כמתנה דאע"ג דפסול לדון שקבלו עליו לפי שאין השבועה מוספת כלום שום מין חיוב אלא זירז לבד שבהיותו חייב מן הדין שיהיה זירז מכח השבועה לקיים עליו מה שמחייבו הדין וכיון שבנ"ד אין הדין מחייבו לעמוד לפני לוי לדין לא חל עליו חיוב שבועה.
דברי ריבות · חלק קצ״ג סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.