דברי ריבות · חלק קפ״ז סימן ג׳

תשובה אם באנו לחוש לדברי הה"ר יוסף קולון ז"ל שכתב בשרש ע"ד פשיטא ופשיטא שאין לנערה זו תקנה בלא גט וטעמה דמילתא דהא תמן שהמקדש עצמו הודה שהכל היה שקר וגם העדים אמרו שמעולם לא חתמו ולא ראו שקדשה וגם לא היו יודעים לכתוב וגם מעולם לא נתקיים השטר ולא העידו על חתימת ידיהם ואפילו הכי הצריכה גט הואיל שהובא השטר לבית דין וקראוהו בית דין והוחזק בבית דין שוב לאו כל כמיניה לומר לא חתמנו מעולם דלא אתי בעל פה ומרע ליה לשטרא כמו שכתב שם באורך כל שכן בנדון דידן שהמקדש מחזיק בתביעתו ועוד שכבר נתקיים השטר בבית דין והעיד כל אחד ואחד מן העדים שהיא חתימת ידו דפשיטא דלאו כל כמיניה לומר לא חתמתי דלא אתי על פה ומרע לשטרא. אלא אפילו לא נחוש לדבריו כי אם למה שפסק הרב הגדול מרי ורבי ז"להה שחלק עליו בפסק שכתב על גמילה בת הה"ר שם טוב אלציג נ"ע שהוציאו עליה שני שטרות חתומים שנתקדשה ואמרו העדים שהכל בדאי ושקר וכו' ועלה מדבריו שכל שאין אחרים מעידין על חתימתן וגם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנין לומר אין זה כתב ידינו וכמו שכתב שם בארוכה מכל מקום בנדון דידן צריכה גט וזה דעד כאן לא קאמר הכי אלא כשאין אחרים מעידין על חתימתן וגם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל כשכתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין וכמו שכתב הרמ"בם פרק ח' הלכות עדות וז"ל שטר שיצא לבית דין ובאו עדים ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זו ואין אנו זוכרים שזה לוה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר והרי כחירשים כחרשין עד שיזכרו עדותן וכו' אבל אם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר או שהיו שם עדים שזה כתב ידן מקיימין את השטר ואין משגיחין על דבריהם שאומרים אין אנו זוכרים עדות זו שמא חזרו בהן וזה שאמרו אין אנו זוכרים כדי לבטל השטר וכאלו אמרו קטנים היינו פסולי עדות היינו שאינם נאמנים הואיל ומתקיי' השטר שלא על פיהם ומפני טעם זה מקיימין כל השטרות ואין אנו צריכין להביא עדים ולשאול אותם אם הם זוכרים עדות זה או אינם זוכרים אותה שאפילו באו ואמרו אין אנו זוכרים אותה אין שומעין להן הואיל ואפשר לקיימו שלא מפיהן.