דברי ריבות · חלק קפ״ז סימן ד׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ונראה לעניות דעתי דאף על גב דבנדון דידן ליכא עדים שיעידו על חתימת העד וגם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר מכל מקום חשיב יותר ויותר וטעמא דמילתא דהא דאמרינן דעדים שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואומרים כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו וכו' דנאמני' היינו דוקא כשאמרו אנוסים היינו וכו' תוך כדי דיבור אבל לאחר כדי דיבור לא מהמני משום דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכמו שכתב חו"מ סימן מ"ו והר"ן והתוספות וכן נראה מתוך לשון המשנה שאומר העדים שאומרים כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' שמלת אבל מורה שהדבור מקשר סופו עם תחלתו דאי לא תימא הכי היה לו לומר ואחר כך אמרו אנוסים היינו וכו' וכיון שכן בנדון דידן אין עד זה נאמן לומר אין זו חתימתי ולא ראיתי שום קדושין אע"ג דאין כתב ידו יוצא ממקום אחר שהרי לא אמר זה תוך כדי דבור אלא אחר שנה וחצי שהעיד ואמר זו חתימת ידי כמו שנראה מתוך השטר. ועוד שהעדותו שהעיד זו חתימת ידי ונתקיים השטר על פיו חשיב מכתב ידם יוצא ממקום אחר שהרי כשמקיימין השטר ע"י שכתב ידם יוצא ממקום אחר לא מהני אלא ע"י שטרות של שתי שדות וכו' וכמו שכתב הרמב"ם פרק ו' הלכות עדות חו"מ סימן מ"ו וכל הפוסקים ואלו העד החתום בשטר שמעיד על חתימתו איהו לחוד מהני ואין צריך אחר להצטרף בהדיה וכמו שפסק הטור שם והרמב"ם שם וכל הפוסקים והשתא נידון ונאמר ומה אם כשמתקיים השטר על ידי שכתב ידם יוצא ממקום אחר דגריע מ"מ קאמר הרמב"ם דאין משגיחין על דבריהם שאומרים אין אנו זוכרין עדות זו שמא חזרו בהם וכו' ואפילו אמרו כן תוך כדי דבור עתה בנדון דידן שנתקיים השטר על פי דבורו דחשיב לא כל שכן שלא נשגיח במה שאומר לא ראיתי קידושין אחר שנה ומחצה אלא נאמר ודאי שחזר בו לפסול השטר ואינו נאמן הואיל ועכשיו מתקיים השטר שלא על פיו שהרי חתימת הדיינים עומדת שמעידין על חתימתו משעה ראשונה שהעיד בפניהם וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.