דברי ריבות · חלק קפ״ז סימן ב׳

אחר כך ביום שלישי אחד עשר לחדש שבט שנת השכ"ז נתקבצו כל חכמי עיר שאלוני"קי על זה הענין שאבי הנערה הנזכרת הזקיקם על כך באומרו שאבי הבחור המקדש הנזכר הוציא לעז על בתו שקדשה ולכן היה רוצה לדעת אם היא מקודשת או פנויה ואז באותו מעמד בא שבתי עזרה אחד מהעדים החתומים על השטר ואחר שקבל עליו גזרת נח"ש להגיד האמת ונשבע שבועה החמורה בנקיטת חפץ הגיד ואמר שמעולם לא ראה ולא נמצא בקדושין הנזכרים וגם שמעולם לא ידע לכתוב אפילו אות אחת ומה שנמצא שמו חתום על השטר הנזכר אמ' שאבי המקדש פתהו ונזקק לו להיות שסייעו כשהיה אסור בבית האסורים על עסקי ממון והוציאו משם מופלוש ועל כן עם היות שאיני יודע מציאות קדושין גמרתי בלבי לעשות רצונו ואז אמרתי לבחור אחד שיחתום שמי על השטר ההוא ומסרתי לו הקולמוס ושאלנו לו מי הוא זה הבחור ואמר שלא הכירו ושמיד בזמן ההוא הלך מהעיר וגם הזקקנו לעד הנזכר לכתוב לפנינו לראות אם היה יודע לכתוב ולא עשה מציאו' צורת אות וגם הרבה אנשים שנמצאו שם במעמד ההוא אמרו שלא היה יודע לכתוב אחר כך קודם שיצא מבית דין ומהמעמד הנזכר חזר העד הנזכר ואמר שבשביל חומרת השבועה שנשבע היה רוצה להגיד האמ' ואמר שאבי הבחור המקדש הנזכר שם בידו הקולמוס ואז האב הנזכר תפס יד העד עם הקולמוס שבה וחתם שמו באופן שהשתי ידות יד האב ויד העד שתיהן יחד היו מוליכות הקולמוס וכותבות אבל הוא לבדו מעולם לא ידע לכתוב וגם כפי הנשמע לא ידע לקרות השטר ועתה על פי כל הדברים האלה ראוי לחקור ולדרוש מה יהיה משפט הנערה ומעשיה.