אלא שאי אפשר לומר כן לפי שהם האחים לא נכנסו בזה החוב אלא מכח הנכסים שנשארו מאביהם שאם לא נשארו נכסים אינם חייבים כלום והטעם דזיל בתר טעמא טעמא מאי תקנו פרנסת הבת משום דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים הא קא משמע לן דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי כי היכי דקפצי עלה ואתי נסבה לה דוקא לבת קאמר ולא לאחותו וכן כתב הטור בסימן קי"ג מי שמת והניח בת משיאין אותה מנכסיו וכיון שכן איך יתן הפשוט חלק שוה כבכור נמצא שנותן יותר מעשור הנכסים שנפלו לחלקו והוא לא בא לידו זה החיוב אלא מכח הנכסים שנפלו לחלקו אלא האמת הוא כמו שכתבתי שבעשור לבד נותן הבכור שני חלקים שיהא עישור נכסים שלקח וכן כלם ועוד שאיך אפשר שיתן הבכור שני חלקים מכל מה שנתנו לאחיותיהם שהרי הנערות בהיותם בבית אחיהן עשו מלאכה רבה והכל היה שלהן דהכי אמרינן פ' נערה שנתפתתה בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה וכן מציאתה וכן פסקו כל הפוסקים וכיון שכן איך יתן הבכור מזה שני חלקים נמצא שהרויחו הפשוטים שהבכור אינו נוטל פי שני' בזה לפי שהוא ראוי ונותן פי שנים.
דברי ריבות · חלק קע״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.