דברי ריבות · חלק קע״ו סימן ב׳

תשובה נראה דראובן יתן שני חלקים דוקא מעישור נכסי' רוצה לומר שישערו כמה הניח אביו בשעת מיתתו ועישור אותם הנכסים היו חייבים לתת לכל אחת ואחת מאחיותיהם ובאותם הנכסים דוקא איפשר לומר שיתן שני חלקים אבל במה שנתנו להן יותר מאותו השיעור פשיטא דלא יתן אלא חלק כחלק א' לפי שלא היתה אלא מתנה גמורה שרצה כל אחד ואחד מהם לתת יותר ממה שהיו מחוייבים להשיאן לאנשים מהוגנים לכבודם ובזה כולם שוים אף על גב דאמרינן בגמרא פרק מציאת האשה כשלא היו יודעים אומד דעתו נותנים עישור אבל אם מרעיו ומיודעיו של המת יודעים אומדן דעתיה כמה היה נותן לבתו נותנין האחים לאותו הערך אם כן בנדון שלנו אנן סהדי שהיה נותן להן אביהן יותר משיעור עישור נכסי' זו אינה קושיא דרוב הפוסקי' פסקו דהא דאזלינן בתר אומדן דעתיה דאב לאגרועי מעישור אבל לאוסיפי על העישור לא והביאו ראיה לכך כמו שהביאו רב אלפס פרק מציאת האשה בשם גאון וכן פסק ר"ח והר"ן וכן כתב הטור בסימן קי"ג שהיא מסקנת הרא"ש ועיין במרדכי בסוף פרק יש נוחלין שכתב מכל הני טעמי שמעינן דאי יהיב האפטרופוס לבנות טפי מעישור נכסים ואפי' נתן ע"פ ב"ד הדר אף על גב שגילה דעתו הנפטר לאפטרופוס לתת לבת כפי ראות עיניו אף על גב שיש מי שפקפק בו מכל מקום ראי' היא בצד מה לנדון שלנו וכל שכן שלעניות דעתי כמדומה לי היה אפשר לומר שאפילו בעישור נכסי לא יתן ראובן שני חלקים והטעם דמאי טעמא אמרינן יצא עליהם שטר חוב בכור נותן פי שנים לפי שהנכסים נשתעבדו כולם למלוה וכמו שכתב הרשב"ם אבל בענין עישור נכסי לא היה אביהם חייב להן כלום שאינו תנאי כתובה אלא תקנה שתקנו חכמים אלא החוב הוא על היתומים היכא שלא צוה האב שלא לפרנסה דהכי אמרינן פרק מציאת האשה האומר אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו שומעין לו שהפרנסה אינה תנאי כתובה ואינה חוב וכן כתב הרמב"ם פרק ב' מהלכות אישות וכן כתב הרמב"ן והרשב"א וכן הביאו הטור בסימן קי"ג ואפילו לרב האי גאון דגורס אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו הטעם הוא לפי שהתנה בשעת נישואין ואפשר דבשעת מיתה הדר ביה וכמו שפירש הוא אבל ודאי אם בשעת מיתה יאמר כן מהני ועוד אמרינן בפרק מציאת האשה והשתא דאמרת הבת בעלת חוב הויא דאבא או דאחי ומסקינן דאחי הויא וכן כתב הרמב"ם בפרק הנז' הבת בעישור זה כבעל חוב של אחין הוא לפיכך נוטלת אותו מן הבינונית בלא שבועה וכן הביאו הטור בסימן קי"ג וכן כתב רש"י על הא דאמרינן מוציאין לפרנסה פי' ממשעבדי ששעבדו האחין נראה דוקא ששעבדו אחין אבל שעבד האב לא וכן כתבו התוספות וכיון שהחוב עליהם על היתומים היה אפשר לומר שיתנו כלם חלקים שוים.