אמר להן רבי מאיר הרי הוא אומר וזאת כלומר שפיר קא אמרת אי וזאת מיעט הכל אבל האמת הוא שלא בא למעט אלא זבה מראיות אבל זב טמא נמי מימים מכח ההקש כמו שאמר לקמן אם כן נראה ודאי שלא בא הכתוב אלא למעט הסברא שהיה לי מבחוץ ולהיות שהיתה הסברא מבחוץ שתהא הזבה טמאה בראיות מכח הקל וחומר בא הכתוב וגזר וזאת למעוטי וגם להיות הסברא מבחוץ שהזב יהיה טמא בראיות ולא בימים הוכרח הכתוב לכתוב ההקש לרבות ימים בזב והמקשה לא הבין כונת המתרץ ולכן חזר והקשה ממאי דהאי וזאת למעוטי זבה מראיות לחוד אימא שבא למעט נמי זב מימים וכמו שכתבו התוספות וכיון שכן ודאי שלא בא הכתוב אלא לגלות הסברא וכמו שכתבתי ואינו גזרת הכתוב אמר קרא והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש וכו' כאן גילה סברתו שהי' לו בתחלה דוזאת אינו אלא גזרת הכתוב כיון שלא בא למעט אלא זבה מראיות.
דברי ריבות · חלק קע״ג סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.