דברי ריבות · חלק קע״ג סימן ו׳

בפרק כיצד מס' ב"ק דף כ"ד ורבי מאיר מאי טעמא דתניא אמר רבי מאיר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגוחותיו לא כל שכן אמרו ליה זבה תוכיח שריחקה ראיותיה טמאה קירבה ראיותיה טהורה יש לדקדק דמאי קא משני זבה תוכיח דאיכא למימר היא גופא תיתי בק"ו דקירבה ראיותיה תהא טמאה אלא מאי אית לך למימר דקרא דוזאת מיעטיה אם כן היינו דאמר להם רבי מאיר הרי הוא אומר וזאת דגזרת הכתוב היא וכיון שכן מאי קאמר מעיקרא זבה תוכיח ונראה לענייו' דעתי דבהא קמיפלגי ר' יהוד' ור' מאיר דר' יהוד' סבר דלא בא הכתו' דזא' אלא לגלו' איזו היא הסבר' האמתית וזה דאי לא כתיב וזאת הייתי טועה ואומר דבין זב ובין זבה היו טמאים בין בימים בין בראיות דהוו ילפי מהדדי או הייתי אומר דוקא מה שכתוב בכל א' וא' זבה בימים ולא בראיות וזב בראיות ולא בימים בא הכתוב ומיעט וזאת והשתא קס"ד דוזאת מיעט הכל ואמר דוקא זב בראיות ולא בימים ודוקא זבה בימים ולא בראיות וכיון דסבר השתא דאתא למעוטי נמי זב מימים אי אפשר לומר שהוא גזירת הכתוב דמהי תיתי שיהא זב טמא בימים דאין כאן ק"ו אלא ודאי לא בא הכתוב אלא לגלות הסברא שלא נטעי אם כן הכתוב גילה לנו שאין סברא לומר שקירוב הראיות או הנגיחות סבה להחמיר.