ואף על גב שכתב הרא"ש ז"ל על ההיא דנשבע לחבירו לפרוע מנה לזמן ידוע שאפילו עבר הזמן ולא פרעו עדיין מחוייב לפרוע מכח שבועתו וכולי והביאו הטור חשן המשפט סימן ע"ג כבר כתב בר ששת בתשובה הנזכר שאין דבריו נראים. ועוד יש לומר דעד כאן לא פליג הרא"ש אלא כשלא קיים שבועתו כלל אבל בנדון דידן שכבר קיים ראובן שבועתו ונתן המעות ביד הדיין בתוך שלשה הימים אפי' הרא"ש מודה שאחר שעבר הזמן כבר נסתלק חיוב השבועה ואין כאן עוד חיוב שבועה כלל וכן נראה מתוך דברי הרא"ש באותה התשוב' שהביא הטור סימן ע"ג שכתב עדיין מוזהר ועומד בשבועתו לפרוע כשיתבע לו מידי דהוה אמלוה לזמן אם לא פרע לו באותו הזמן חייב לפרעו אחר הזמן דלא נפטר בהעברת הזמן וודאי שאם פרע לו באותו הזמן שאינו חייב לפרוע לו פעם אחרת אחר הזמן אף לעניין השבוע' מודה הרא"ש כיון שקיים שבועתו בתוך הזמן ועתה כבר עבר הזמן אינו חייב עוד מכח שבועתו.
דברי ריבות · חלק קס״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.