דברי ריבות · חלק קס״ה סימן ב׳

תשובה נרא' לעניו' דעת שראובן פטור משבועתו אחר שנתן הסך הידוע בתוך הג' ימים ועת' כבר עברו הג' ימים שהוא הזמן הקצוב שגזר הדיין פשיטא ופשיטא שאין עוד עליו חיוב שבועה כלל וראיה לזה שהרי בגדול' מזאת במקום שלא קיים האדם שבועתו כלל פסק הרשב"א שאחר שעבר הזמן אינו חייב עוד מכח שבועתו כל שכן בנדון דידן שכבר קיים ראובן שבועתו בתוך הזמן ועתה לעת כזאת כבר עבר הזמן וזה שכתב הרשב"א בתשובה במי שנשבע לחבירו לפרוע לו מנה לזמן ידוע ועבר הזמן אינו חייב עוד להשלים מכח שבועתו כיון שכבר עבר הזמן ועבר עליה וכן פסק בר ששת בתשובותיו סימן שמ"ד וגם בסימן תנ"א כתב על ההיא דנבררים שקבעו זמן לאנשי הקהל לתת הודאתיהם וכל זה מכח חרם ושבועה ואחר כך גזר הגזבר שלא ליתן ההודאות בקנס ידוע והקהל לא נתנו הודאתם ליום הקבוע מחמת צווי הגזבר. ונשאל אם השבועה והחרם במקומם עומדים אחר שיסלק צווי הגזבר או לא והשיב שכיון שעבר הזמן שהחרימו עליו אין היחידים חייבים לתת הודאת' עוד מכח החרם ההוא דהרי זה כמו שנשבע על הככר לאכלו היום ולא אכלו שאין חייב עוד לאכלו שהרי כבר עבר על שבועתו ואף אם יאכלנ' אחר כן אין לו תקנה ומה לי אם עבר במזיד ומה לי אם עבר בשוגג או באונס מכיון שעבר היום שנשבע עליו אין כאן עוד חיוב שבועה. הרי דלפי סברא זאת בנדון דידן אפילו לא נתן ראובן הסך הנזכר בתוך הג' ימים הנזכר מכל מקום אם עברו השלשה ימים לא היה עליו עוד חיוב שבועה כלל כל שכן וקל וחומר עתה שכבר קיים שבועתו בתוך השלש' ימים ועתה כבר עברו השלשה ימים דפשיטא דאין כאן עוד חיוב שבועה כלל.