דברי ריבות · חלק קס״ה סימן ד׳

ועוד יש לחלק בנדון דידן כמו שחילק בר שש' בתשובותיו סימן שמ"ד שכת' דעד כאן לא קאמר הרא"ש אלא במי שחייב כבר ונשב' לפרוע אבל במי שאינו חייב מן הדין אין השבועה אלא כפי משמעותה דהיינו עד הזמן ולא יותר אף כאן בנדון דידן כפי הנשמע מהשאלה לא היה חיובו של ראובן ברור אלא שהדיין לפשר ביניהם גזר שיתן סך כך בתוך ג' ימים וכיון שכן אין כאן שבועה אלא עד ג' ימים ולא יותר ועוד בר מן דין ובר מן דין בנדון דידן אין כאן חיוב שבועה כלל על ראובן דאומדנא דמוכח הוא שלא נשבע אלא אדעתא שיקיים שמעון גם כן שבועתו כאשר יגזו' הדיין וכיון שלא קיים שמעון שבועתו ראובן פטור לגמרי כמו שכתב רבינו ירוחם שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה השני פטור ואין צריך היתר על השבוע' וכמו שהאריך בזה בית יוסף טור י"ד סי' רל"ו וכן נראה מתוך תשובת הרא"ש כלל ה' על הה"ר חזקיה וה"ר יעקב חננאל שנשבעו שניהם יחד וכו' שהשיב ואם ח"ו לא היה אחד מכם רוצה לשלם את נדרו העובר יעבר והשני פטור מלילך כי אין עליו נדר כי לא נדר אחד מכם כי אם על דעת החבר. וכו' סוף דבר בהא סלקינן ונחתינן שאחר שעברו השלשה ימים אין שום חיוב שבועה מוטל על ראובן והוא פטור ומותר אליבא דכולי עלמא זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדובי זלה"ה.