דברי ריבות · חלק קנ״ה סימן א׳

מעשה שהיה כך היה שמעון נפטר לבית עולמו ומינה בצואתו את חנה אפטרופא על נכסי עזבונו שהניח לבניו וחנה הנזכרת נתנה ליורשי שמעון הנז' סך ממון רב לחשבון ירושתם אמנם חשבון העזבון הנז' לא נתנה להם בכל נכסי העזבון הנזכר נשארו בתים ידועים ומכרם חנה האפטרופא הנזכרת והיורשים הנזכרים לעיל כשגדלו תובעים מחנה של אביהם או ערכם כאשר מכרתם חנה הנזכרת השיבה שכבר פרעה להם כל נכסי עזבון אביהם הנזכר לעיל והותר ובכללם נכנסו ערך הבתים ואם ירצו חשבון תתן להם אמרו היורשים שהבתים דבר ברור וידוע הוא שהיו של אביה' וכעת שואלים מחנה הנזכרת פרעון ערכם כנזכר כי מענין הירושה ראוי להם יותר ויותר ממה שקבלו הסכימו השתי כתות הנז' ולקחו להם דיינים ברורים את לוי ויהודה על ענין הבתים הנזכרים לעיל או ערכם ועשו ביניהם שטר קומפרימישו ואחר כך גזרו הדיינים ומה שעולה מגזרתם הוא שחנה נתן תתן ליורשים החשבון מעזבון שמעון אביהם ובכללו יכנסו הבתים וכו' והחשבון תתן חנה ותגמר בתוך ארבעה חדשים ואם לא תתן בתוך הזמן הנזכר תתחייב חנה לפרוע ליורשים ערך הבתים וכו' אחר כך נתנה חנה הנזכרת החשבון בפני הדיינים הנזכרים ולא ישרה בעיני היתומים ולכן לא רצו להשיב על החשבון ההוא עד אשר ידעו מי ידון ביניהם ולכן חנה הנזכרת ביררה לדייני הבית דין של ק"ק שלה והיורשים לא רצו בבית דין ההוא עד שבאו לוי ויהודה הדיינים הנזכרים והוציאו כתב ידם ואמרו שהכתב ההוא נכתב ונחת' מיום שגזרו הגזרה הראשונה אלא שלא פרסמוהו וכתוב בו שאם לא יסכימו השתי כתות לברור דיינים לתת החשבון לפניהם גזרו שהם עצמם יבררו הדיינים שיראה בעיניהם ועוד גזרו בכתב ההוא גזרות אחרות ואמרו שהיה כתוב וחתום משעה ראשונה ושחייבים הכתות לקבל עליהם גזרתם וחנה טוענת שאין עליה לקבל מכח שבועתה כי אם גזרת החשבון שחייבוה לתת חשבון או פרעון מערך הבתים אבל כל שאר הגזרות הן מברירת שאר דיינים הן מכל איזו גזרה לא ניתן להם רשות לגזור על כך יורנו מורנו הדין עם מי.