דברי ריבות · חלק קנ״א סימן ז׳

ואם תאמר והתניא בגיטין פרק השולח תנו רבנן האומר נתתי שדה פלוני לפלוני נתתיה לפלוני הרי היא שלו הרי היא שלו אתננה לפלוני רבי מאיר אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה אמר רבי יוחנן וכלן בשטר ופרש"י בשטר דהאי אומר דקתני כותב הוא שכותב אחד מלשונו' אלו בשטר ומוסרו ליד המקבל דאלו בדבורא לא מקניא ארעא ורבי מאיר סבר דבאומר את... אתננו משמע בשטר זה שאני מוסר לו עכשו וחכמי' אומרים לא קנה שאין זה אלא שמבטיח שאתננה לו לאחר זמן ובשטר א' ועדיין לא עשה הרי לך סברת חכמים דהלכתא כוותיהו דסברי דאף על גב שכתב שטר אתן כך וכך ומסר השטר לא קנה בזה השטר כי אינו אלא הבטחה בעלמא וכן פסק הרמב"ם פרק ד' הלכות זכייה וכיון שכן בנדון דידן אף על גב שמסרה הנכסים ליד בעלה ויצאו מרשותה וגם שאר הכתובה בא ליד היורש מכל מקום לא זכה היורש משעה ראשונה שהרי לא כתבה אלא שכשתמות היא שאז יחזיר וישיב בעלה מחצית הנדונייא ליורשיה ואין זו אלא הבטחה בעלמא שיחזור וישיב ולא היתה כונתה לזכות ליורש מעכשיו אלא לסלק לבעל מאותן הנכסים בעודה ארוסה לעשות מהם כרצונה וכיון שקודם שבאת לזמן החזרה שכתב' חזרה בעצמה וכתבה הנכסים לאחרים נאמר שמתנתה קיימת.