דברי ריבות · חלק ק״נ סימן ג׳

ועוד בר מן דין אפילו יעידו העדים שנתברר אצלם במעמד ההוא שלא נשאר לו לשמעון אצל ראובן ויהודה אפי' שוה פרוטה מאן נימא לן שבימים האמצעים אשר בין שתי ההמחאות לא מכר שמעון איזו סחורה לראובן באופן שנתחייב ראובן לשמעון הסך הנז' קודם ההמחאה השניה שהרי ראובן הודה שבכל יום ויום היה נושא ונותן עם שמעון וכיון שכן כיון שיש זמן רב מי"ז לאב שהוא הזמן היותר מאוחר שאמר העד שהית' ההמחאה הראשונה עד שמונה ימים קוד' ר"ה שהית' ההמחא' השניי' לפי דברי ראובן הרי יש שנים ושלשים יום ואפשר שבאחד מהם נשאו ונתנו ראובן ושמעון באופן שנתחייב ראובן לשמעון ולכן המחהו שמעון לראובן אצל לוי אחר כך והודאתו של ראובן מוכיח כן כיון שהוד' לפרוע ללוי הששים וארבע' זהובים ואף על פי שיוד' שמעון שלא נשאר לו אצל החברים ראובן ויהוד' שום חוב בעולם וגם לא נשא ונתן עמם אחר כך באופן שיהיו חייבים לו כלל ונמצאת המחאת לוי בטל' אפילו הכי אינו נאמן כיון ששמעון הנזכר נשבר או נחבא אין רוא' וכמו שכתב הרא"ש הביאו חו"מ סימן קכ"ו וזה לשונו ואם הנותן מוד' שטע' בחשבון והמקבל אינו יודע אם טע' אם לאו אם נתנו למקבל בשביל חוב שהי' לו עליו והמחהו אצלו ליפרע ממנו אם יש לו נכסים לנותן שיכול לגבות ממנו נאמן הנותן לומר שטע' ויחזור המקבל ויגב' חובו מן הנותן אבל אם אין לו נכסים לאו כל כמיני' לחוב למקבל בהודאתו.