דברי ריבות · חלק ק״נ סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

על ענין עדות זה נראה לע"ד דלא אהני ולא מעלי ליפטר לראובן מהס"ד זהובים שנתחייב ליתן ללוי והטעם שהרי העדים עצמם אומרים שאינם יודעים אם היו חייבים ראובן ויהודה לשמעון עדיין איזה סך על המאה ועשרים פרחים אם לאו וכיון שכן אפשר דאע"גב שהמחה שמעון לראובן ויהודה אצל יששכר לפרוע ס"ב זהובי' טובים וס"ד חריגי"ש אפשר שהיה לו לשמעון אצל החברים הנז' חוב אחר שהיו חייבים לו כמה וכמה זהובים חריגי"ש ולכן חזר והמחהו אצל לוי על ס"ד זהובים חריגי"ש אחרים ואף על פי שהמחהו תחלה אצל יששכר על ס"ד זהובים חריגיש כמה וכמה זהובים חריגי"ש איכא בשוקא ואין זה פקדון מיוחד הנפקד אצל ראובן לשנאמר' כבר המחהו תחלה אצל אחר אין זה אלא מלוה וכיון שכן אפשר שהיה לו לשמעון אצל ראובן סך גדול ומקצתו המחה אצל יששכר תחלה ומקצתו המחה אצל לוי לבסוף ולאו כל כמיניה דראובן לומר לא היה לו לשמעון אצלי כלום וכמו שכתבתי לעיל.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.