דברי ריבות · חלק קמ״ט סימן ה׳

ואם תאמר אחר שהוכחנו בנדון דידן שאלו הטענו' סותרות זו לזו וגם שאין כאן מיגו דאי הוה בעי קאי אטענתא קמיית' שהרי חייב מן הדין בשביל הטענ' ההיא וכמו שהוכחתי וכיון שכן איך נאמן על טענתו השניי' אם יביא עדים אפי' לדעת הרמב"ן ון' מיגיש ז"ל שהרי כתב הרשב"א בתשוב' הביא' הה"ר בית יוסף סימן פ' שפירש הרשב"א דברי הרמב"ם ואמר שמה שכתב הרמב"ם שכל זמן תיבת שלא כפולה במקור שלא יכחשוהו עדים יכול לחזור ולטעון היינו דוקא מפיטור לפיטור ומפיטור לפיטור נמי דוקא כל שלא באו עדים והכחישוהו אבל לא נאמרו דברים הללו שכתב הרמב"ם במה שמוד' הנטען לטוען ושמיחייב עצמו בב"ד באות' טענ' שאי אפשר לטעון ולחזור בב"ד מחיוב לפיטור וכו' כיוצא בו מנה לי בידך בשטר זה ואמר לו מנה שבשטר זה עשרי' דינרין יש בו רבית ואמר לו הטוען כן היה אם חזר לאחר מכאן ואמר לא היה בו רבית אינו נאמן שכבר הוד' ואפי' באו עדים ואמרו אנו היינו בשעת ההלווא' ובפנינו מנה לו כל אותו הסך הכתוב בשטר ואח"כ לא זזה ידינו מתוך ידו אפ"ה הוא נאמן לחובתו יותר ממא' עדים הרי לך שאפילו לדברי הרמב"ם אינו יכול לחזור ולטעון מחיוב לפיטור ואפי' יביא עדים לא מהני וכיון שכן בנדון דידן כיון שמכח הטענ' הראשונ' היה חייב ועת' חוזר וטוען טענת פיטור ואפי' יביא עדים עלי' אין ראוי לומר שיהא נאמן.