ויש לומר דעד כאן לא קאמר הרשב"א לדעת הרמב"ם הן אלא כשמוד' הנטען בדבר שיודע הוא עצמו שמתחייב בכך וכן משמ' מלשונו דקאמר לא נאמרו דברים הללו במה שמוד' הנטען לטוען ושמחייב עצמו בב"ד כו' וכההיא דמביא עשרים דינרים יש בו רבית ואמר לי' הטוען כן וכו' דכולי עלמא ידעי איסור הריבית אבל כשטוען טענ' שהוא סבור שפוטר עצמן בה אפילו שהדין מחייבו מ"מ יכול לחזור ולטעון כל זמן שלא באו עדים דכולי עלמא דינא לא גמירי ולפי סברתו משתנה מפטור לפטור ולכן בנדון דידן כיון שראובן טען הטענ' הראשונ' להיות שהי' סבור שהי' פטור בה אע"פ שהדין מחייב שהוא חייב וכמו שכתבתי מ"מ לסברת הרמב"ם יכול לחזור ולטעון טענות פיטור אלא שבנדון דידן אינו נאמן דאין כאן מיגו וכמו שכתבתי אבל אם יביא עדים עליה יהא נאמן זהו מה שנראה לענייות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק קמ״ט סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.