דברי ריבות · חלק קמ״ט סימן ג׳

תשובה נראה לעניות דעתי ודאי שטענה זו שנייה חשיבה סותר' לראשונה וראיה לזה שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ד על עסק אשה שקרעה שטרו' שנפלו לפני היורשים בירושה ואמר' בעלי צוני וכו' וחזרה וטענה ליורשים אתם צויתם לי לקרעם וליתן ללווי' קרועי' והם אומרים לא היו דברים מעולם אם נאמנת אם לא והשיב זאת האש' אם מתחלה טענה בפני ב"ד בעלי צוני לקרעם לאו כל כמינה לחזור ולטעון שהיורשים צוו לה לקרע' דזה נקרא חוזר וטוען דסותרת טענה הראשונה מדהוצרכ' לומר בעלי צוני אלמא הודת שהיורשים לא צוו דאלו צוו היורשים מה הוצרכה להזכיר צואת הבעל הרי לך דאף על גב ששתי הטענות יכול להיות אמת שבעלה צוה לה כך וגם היורשים צוו על כך מ"מ חשיבה טענה שנייה סותרת לראשונה מדהוצרכ' לומר טענה הראשונה וכמו שכתב אף בנדון דידן חשיבן סותרות זו לזו וזה מדהוצרך ראובן לטעון תחלה שלא היה לו לשמעון אצלו כלום משום שלזמן הפרעון יהיה חייב לו שמעון ומביא ראיה לזה משטר חוב שאינו מוזכר בו ראובן כלל וכמו שכתבתי והיא טענה גרועה ודאי הודה בדבריו שמודה שלא המחה שמעון חוב זה לשום אדם אחר דאלו המחה חוב זה לאיש אחר כמו שטען בשניי' מה הוצרך להזכיר החוב שחייב לו שמעון שעדיין לא הגיע זמנו אלא ודאי שסותרות זו לזו וכמו שכתב הרא"ש.