דברי ריבות · חלק קמ״ט סימן ב׳

שאלה אם יכול ראובן הנז' לחזור ולטעון טענה זו אם לא מי אמרינן דדוקא היכא שסותר טענתו הראשונה אינו יכול לחזור ולטעון כההיא דקאמר בגמר' פרק חזקת הבתים גבי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי וכו' קאמר בגמרא דהיכא דאמר ליה של אבותי ולא של אבותיך אינו חוזר וטוען לומר אין דאבהתך היא וזבנת מינך והאי דאמרי לך דאבהתי דסמיך לי עלה כדאבהתיי והטע' דאינו יכול לטעון זה הוא מפני שעוקר לגמרי דברים הראשונים אבל כשלא אמר ולא של אבותיך אלא סתמא זה אומר של אבותי וזה אומ' של אבותי מצי טעון אין דאהבתך היא וזבנת מינך והאי דאמרית לך דאהבתי דסמיך לי עלה כדאבהתיי ואף על פי שמכחיש קצת דבריו הראשונים מכל מקום מצי לתרץ ולתקן דבריו הראשונים וכיון שכן כל שכן בנדון דידן דיכול לחזור לטעון שהרי אין הטענות סותרות זו לזו אלא כלהו איתנהו דטעין ראובן ואמר איני חייב ללוי כלום אי משום דחייב לי שמעון שהיא הטענה הראשונה אי משום שלא הייתי חייב לשמעון בשעת ההמחא' שהיא הטענ' השנייה ושקולות הן ועומדות שתיהן מפיטור לפיטור או דילמא דמאי דאמרינן בגמרא דהדר מצי טעין היינו לתרץ דבוריה ולתקן הלשון שטען בראשונ' שאותו הלשון עצמו יאמר הטענה השנייה ולכך הוצרך לומר בגמרא והאי דאמרי לך דאבהתי דסמיך לי עלה וכו' וכן כתב חו"מ סימן פ' וזה לשונו אבל אם בא לתקן טענה הראשונ' ויאמר בכך כיונתי ויש במשמעותה לשון שסובל זה התיקון שמתקנה שומעין לו וכיון שכן בנדון דידן דלא שייכי שתי הטענות כלל זו עם זו ואין סובל לשון הטענה הראשונה פירוש הטענה השניי' לא אמרינן דחוזר וטוען אפילו לא יצא מבית דין כל שכן בנדון דידן שיצא מבית דין שאינו יכול לחזור ולטעון וכדאמרינן שם בגמרא והיכא דהוה קאי בדינא ולא טען ואתא מאבראי וטען אינו חוזר וטוען מאי טעמא טענתיה אגמריה ופירשו המפרשי' שמא אנשים רעים למדוהו לטעון שקר וכו' וזהו אפילו כשמתקן לשונו הראשון כל שכן בנדון דידן שלא בא לתקן לשון ראשון כלל אלא לטעון עולם חדש.