דברי ריבות · חלק קמ״ד סימן ט׳

ואין לפרש כמו שפירש המשיב דמאי דאמרינן בהלך על משענתו היינו דוקא בניתק מחולי לחולי אבל לא ניתק לא ליתא שהרי הוא אומר בין במשענת בין בלא משענת וכמו שכשהלך בלא משענת ודאי דבעינן אומדנא אע"ג דלא ניתק גם אומדנא דהלך במשענת היא אף על גב דלא ניתק וכן משמע מתוך דברי הרמב"ם הלכות גרושין ט' שכתב הרי זה גיטיך מעכשיו אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת החולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט וכתב הרב המגיד עליו מתבאר בגמרא אליבא דהלכתא שאפי' הלך בלא משענת אם מת מחמת חולי הראשון הרי זה גט משמע מתוך דבריו דדברי הרמב"ם הם כוללות בין במשענת בין שלא במשענת וכתב הרמב"ם על זה ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד בשוק הרי זה גט ואינו צריך אומד שכוונת הרמב"ם להשמיענו דאף על גב דניתק מחולי לחולי כיון שלא עמד בשוק אנן סהדי שמת מחולי הראשון ואם איתא דבעמד על משענתו בעינן ניתק לימא נמי או עמד על משענתו בשוק ולא נתק הרי זה גט ואין צריך אומד אלא ודאי מילתא פסיקתא קתני דבשלא עמד בשוק בין ניתק בין לא ניתק הוי גט וכשעמד בשוק בין במשענת בין בלא משענת בין ניתק בין לא ניתק צריך אומדנא מה שאין כן במתנה דדוקא כשהלך על משענתו בעי אומדנא אבל כשהלך בלא משענת בשוק לא בעי אומדנא אלא בטל המתנה וכמו שכתב הלכות זכייה ומתנה פרק ח'.